ע"ע 9545-10-12

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על תשלומי פרישה שלא שולמו למערערת על ידי המשיב, המועצה לרשויות מקומיות בישראל. קצבת הפרישה המדוברת הייתה אמורה להיות משולמת מיום 1.9.2000. המערערת טענה תחילה לסעד הצהרתי בדבר זכאותה לפנסיה תקציבית ללא כימות התביעה וללא תשלום אגרה, ופסק הדין הראשון דחה את תביעתה לגופה במאי 2007. לאחר מכן הגיש המערער בחודש אוגוסט 2007 תביעה נוספת על סך כסף ונדחתה בהסכמת הצדדים. בעקבות זאת הסכימו הצדדים על הסכום המגיע למערערת, אשר נקבע בעידודו של בית המשפט, אולם בקשת המערערת כי סכום זה יכלול ריבית והבדלי הצמדה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית הדין לערעורים קבע כי לבית הדין האזורי נתונה סמכות לפסוק הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, שכן הסכום המוסכם יכול להיחשב כסכום פסיקה. עם זאת, בחר בית הדין לערעורים שלא להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שלא לפסוק למערערת הפרשי הצמדה וריבית בגין תקופת החוב הראשונה (ספטמבר 2000 - מאי 2007) בשל התנהלותה וחוסר שיתוף פעולה. מאותה סיבה אישר בית הדין לערעורים גם את החלטת בית הדין האזורי בדבר תקופת הביניים הקצרה (מאי-אוגוסט 2007) שלאחר פסק הדין הראשון. עם זאת, לגבי תקופת החוב השנייה (אוגוסט 2007 - יולי 2012) פסק בית הדין לערעורים לטובת המערערת, בקובעו כי לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות שלילת הפרשי זיקה וריבית, במיוחד בהתחשב בכך שהתנהלות שני הצדדים תרמה להתמשכות ההליך. לפיכך, זכאית המערערת להפרשי הצמדה וריבית בגין תקופה זו. בנוסף, קבע בית הדין לערעורים כי יש לדחות את בקשת המערער להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שכן הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי, ואין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות, מה שאין כן במקרה דנן. כל צד יישא בהוצאותיו, אך המשיב חויב לשלם למערערת את הוצאותיה, בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום. סכום זה יצבור ריבית והפרשי הצמדה כנדרש בחוק אם לא ישולם במסגרת הזמן הנקובה.