סע"ש 39703-06-19

תקציר

התובע, מר מוחמד מרעב, תבע שני נתבעים – מיטל ובירפקט – להטבות תעסוקה לאחר שעבד באתר בנייה בבעלות מיטל מספטמבר 2015 עד נובמבר 2016. מר מראב טען כי הוא עובד במשרה מלאה ומקבל שכר יומי של 200 ₪ מבירפקט, בו עבד לאורך כל תקופת עבודתו. עם זאת, בתלושי השכר ובדיווחים לרשויות המדינה צוין מיטל כמעסיק שלו. שני הנתבעים הכחישו כי העסיקו את מר מראב ישירות, כל אחד טען כי השני הוא מעסיקו. בית המשפט מצא כי בירפקט הייתה המעסיקה היחידה של מר מראב בתקופה הנדונה. מהראיות עולה כי בירפקט העסיקה את מר מראב ברציפות מספטמבר 2015 ועד ינואר 2018, ודיווחיה של מיטל לרשויות ותלושי השכר שבהם נכתב אחרת היו פורמליים בלבד. עוד קבעו השופטים כי פיצול זהותם של הנתבעים כמעסיק פגע בזכויותיו של מר מראב על פי דיני העבודה וכי שניהם אחראים למצג השווא. מר מראב היה זכאי להפרשי שכר ולגמול שעות נוספות משום ששכרו היומי, שעמד על 200 ש"ח, שולם במזומן ולא בערוצים המתאימים. הנתבעים לא הוכיחו כי מילאו את חובתם למסור למר מראב הודעה בכתב על תנאי עבודתו, והטילו עליהם את נטל ההוכחה. בית המשפט פסק לו פיצוי של 5,000 שקל על מחדל זה. בנוסף, בית הדין מצא כי התובעת עבדה בחגי ישראל והייתה זכאית לדמי חגים עבור ארבעה ימים בשנת 2015 ושבעה ימים בשנת 2016, וכן לפדיון חופשות, דמי הבראה ופיצוי בגין הפרשות סוציאליות קצרות. כמו כן פסק השופט למר מראב פיצוי לדוגמה בסך 6,000 ש"ח משום שתלושי השכר לא שיקפו את התגמול שקיבל בפועל, דבר שהקשה עליו לעקוב אחר זכויותיו. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם למר מראב סך של 36,434.67 ₪, כולל סכום הקרן, הריבית ושכר טרחת עורך הדין. הסכום היה אמור להיות משולם ביחד ולחוד, כלומר אם נאשם אחד לא ישלם, השני יצטרך לשלם את מלוא הסכום. לשני הנתבעים ניתנה גם הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.