רע"א 5383/23

תקציר

בהחלטתו לדחות את בקשת רשות הערעור הדגיש בית המשפט את שיקול דעתו הרחב בעניינים פרוצדורליים, וקבע כי ערכאות ערעור אינן מתערבות בדרך כלל בהחלטות של ערכאות נמוכות יותר בנושאים פרוצדורליים, אלא בהתקיים נסיבות חריגות. עיקרון זה הודגש על ידי הפניה למספר ערעורים אזרחיים בהם נשמר שיקול הדעת הפרוצדורלי. המחלוקת נסבה על אימות ותרגום מסמכים משפטיים שמקורם בארצות הברית – צו חלוקת צוואות ועיזבון – הנחשבים ל"תעודות ציבוריות" לפי פקודת הראיות. אימות באמצעות אפוסטיל נדרש בשל אמנת האג, ואי כושר כלכלי לא נחשב סיבה לפטור. תרגום מסמכים, אף שאינו מחויב במפורש בחוק בכל ההליכים, נתון בדרך כלל לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט הדגיש כי עברית היא שפתה הרשמית של מדינת ישראל וכי יש להגיש מסמכים מרכזיים בשפה זו, אלא אם כן בית המשפט פטר אחרת. היא הוסיפה כי העלויות והנטל הכרוכים בתרגום אינם פוטרים אוטומטית צד מחובה זו אם בית המשפט קמא רואה צורך בכך, אם כי ניתן לבקש סיוע משפטי לסיוע כספי. בית המשפט שקל את מורכבותם ומשמעותם של המסמכים שהוגשו בקביעת הרלוונטיות שלהם לתיק. בסופו של דבר, נקבע כי ההחלטה להזמין תרגומים נתונה לשיקול דעתו של בית משפט קמא ואינה מצדיקה התערבות בערעור. המבקש שמר לעצמו את בחירת הגשת הראיות אם ברצונו למזער עלויות. דחיית הבקשה נעשתה ללא צו להוצאות, שכן לא התבקשה תגובה מהצד השני.