ה"פ 21193-07-15

תקציר

המחלוקת היא לגבי הבעלות על גג בית משותף בנהריה, בין התובע, הטוען כי שמר לעצמו את זכויות הגג בעת שמכר את הדירה שמתחתיו, לבין הבעלים הנוכחיים של הדירה, שרכשו אותה עם הגג. התובע מכר את הדירה המדוברת פעמיים - תחילה לבת זוגו דאז, כיום אשתו, ולאחר מכן לזוג אחר. בית המשפט בחן את נסיבות שתי המכרות ומצא כי בשני המקרים התובע התכוון ואכן מכר את הדירה עם הגג צמוד. בחוזה המכר הראשון צוין במפורש כי צמודי הדירה כוללים את הגג. למרות שהיה נספח לחוזה עם התובע הקובע אחרת, הוא לא היה בעל תוקף משפטי, שכן הוא לא הלך בדרך הקבועה בחוק המקרקעין, וסביר להניח שנועד להגן על נכסי התובע מפני נושיו. המכירה השנייה, לבעלי הדירות הנוכחיים, הייתה גם היא עבור הדירה עם הגג כלול. התובע היה מעורב מאוד בעסקה זו ולא יידע את הרוכשים כי הגג אינו חלק מהמקרקעין. יתר על כן, המחיר של 1,250,000 ₪ נמצא כמחיר השוק של הדירה עם הגג כלול, וטענות התובע כי הנכס היה שווה יותר לא נתמכו בראיות כלשהן. לסיכום, החליטה השופטת לדחות את התביעה, והורתה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין, בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.