בע"מ 370/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך רכושי מורכב בין אם לבתה. התיק נסוב סביב בעלות על דירה ברחוב דיזנגוף, הרשומה כיום על שם הבת. האם טענה כי הדירה נרכשה מכספה, ואילו הבת טענה כי היא נקנתה מכספה. בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב דחה תחילה את תביעת האם, וקבע כי היא לא הוכיחה די הצורך את בעלותה. עם זאת, בערעור קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את טענות האם ופסק לטובתה, תוך שהוא מכריז עליה כבעלת הדירה. לאחר מכן הגישה הבת בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דין זה בפני ערכאה גבוהה יותר. בבקשתה טענה הבת כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה אינה ראויה, וכי היא מסתמכת על ראיות פסולות או זניחות. לטענתה, התיק מעלה שאלות מעבר לאינטרסים של הצדדים, ומצדיק דיון נדיר ב"גלגול שלישי". לחילופין, היא טענה כי פסק הדין גרם לעיוות דין. עם זאת, לאחר שיקול דעת מעמיק, דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי היא אינה מעלה סוגיות חריגות החורגות מהאינטרסים האישיים של הצדדים. פסק הדין, המעוגן בקביעות עובדתיות וביישום הדין הקיים, פשוט ייצג תיקון של כל הפגמים שנתפסו בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. עוד ציין בית המשפט כי גם אם נעשו כמה טעויות משפטיות, הן לא יצדיקו רשות ערעור. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענות הבת אינן מלמדות על עיוות דין, במיוחד בהתחשב בראיות המשמעותיות התומכות בעמדת האם, כגון שיחה מוקלטת ומסמך חתום. בית המשפט הדגיש כי ניסיונותיה של הבת לדחות ראיות אלה לא היו משכנעים. בנוסף, הקביעה לגבי המשכנתא על הדירה נועדה להבהיר את האחריות הכלכלית הקשורה לנכס. לבת יש אפשרות לפתור כל סכסוך כספי עם אמה באמצעים מתאימים. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ללא צו להוצאות, שכן לא התבקשה תגובת המשיב.