עמ"ש 14816-04-10

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור וקובע כי לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים סמכות להורות על בדיקות גנטיות לקביעת אבהותן של המערערות הישראליות לגבי קטינים שנולדו בחו"ל באמצעות הסכמי תרומת ביציות ופונדקאות. המערערים, גברים יהודים רווקים, התקשרו בהסכמים להריונות פונדקאיות באמצעות זרעם ותרמו ביציות בהודו. הילדים, שנולדו או היו בשלב מתקדם של הריון, נזקקו לתוצאות הבדיקה כדי להוכיח את הורותם ולקבל אזרחות ישראלית. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשות המערערים בשל היעדר סמכות שיפוט בינלאומית וחשש מפני עקיפת הדין המקומי בנוגע להסכמים לנשיאת עוברים. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי לבית המשפט יש סמכות להורות על ביצוע הבדיקות לפי חוק מידע גנטי, והסוגיה העומדת על הפרק היא אך ורק הסמכות לכוון את הבדיקה בישראל. באשר לטובת הילד, דעת הרוב גורסת כי הבדיקה היא לטובת הקטינים, במיוחד בהתחשב בחוסר אזרחותם ובהיעדר זכויות בסיסיות ללא אבהות מבוססת. השופטת בן-עמי מדגישה את זכותם של הקטינים להכיר את אביהם ואת הדחיפות לברר את מעמדם, ואילו השופטת בזק-רפפורט מדגישה את הצורך לשמוע את עמדת הקטינים באמצעות אפוטרופוס או עורך דין בטרם יורה על הבדיקה, אותה קובע החוק. השופט מינץ מסכים עם הדעה השנייה. פסק הדין מחייב מינוי נציג משפטי לקטינים ומדגיש כי החלטת בית המשפט אינה מקימה אזרחות באופן מיידי, וההליך ידרוש צעדים נוספים. פסק הדין נשלח לצדדים, ולא נפסקו הוצאות.