חדל"ת 17320-11-19

תקציר

פסק הדין דן בתשתית הנורמטיבית של החוק החדש בכל הנוגע להליכי חדלות פירעון ומינוי נאמנים ונאמנים זמניים. מטרתו העיקרית של החוק היא לשים דגש על שיקום החייב, לצד הגדלת סכום החוב הנפרע לנושים וקידום שילובו מחדש של החייב הבודד בחיים הכלכליים. דרכי מינוי הנאמנים מפורטות בחוק, מתוך כוונה להרחיב את הפיקוח על כישוריהם ועל מעגל בעלי התפקידים הממונים. עם זאת, תכליות אלה עלולות להתנגש בנסיבות מסוימות עם המטרות העיקריות של החוק. כאשר זה קורה, על בית המשפט למצוא את האיזון הטוב ביותר להגשמת כל התכליות, תוך מתן משקל מופרז לתכליות הבסיסיות. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בסעד זמני, כאשר נדרשת דחיפות, וכל עיכוב עלול לשלול את תכליתו העיקרית של החוק. פסק הדין מתייחס גם לתחולת החוק על מינוי כונסי נכסים זמניים, וקובע כי מנגנון מינוי הנאמנים צריך לחול גם על כונסי נכסים זמניים. זאת, כדי לקדם את התכליות שאליהן התכוון המחוקק ולהבטיח המשכיות ניהולית, במיוחד כאשר אין אפשרות מעשית להמתין להמלצות הממונה. לבית המשפט שיקול דעת למנות בעל תפקיד והוא אינו כבול להצעות הממונה, במיוחד כשמדובר במינויים זמניים. כמו כן, פסק הדין דן בחשיבות היעדר ניגוד עניינים של בעל התפקיד ומתחשב ברצונם של הנושים המובטחים באשר לזהות בעל התפקיד, במיוחד כאשר הם תורמים להצלחת ההליך. גם עמדתם של הנושים הרגילים, בעיקר העובדים, נלקחת בחשבון, וכך גם ההתקדמות שכבר נעשתה בתהליך על ידי הכונסים הזמניים. לבסוף, פסק הדין מצדיק מינוי של אותם בעלי תפקידים לאכיפת שעבודים ספציפיים וצפים כאחד, תוך הדגשת היתרונות של מימוש מפעל פעיל בכללותו. מכל הטעמים הללו נדחית הבקשה לעיון חוזר במינוי כונסי נכסים זמניים.