ה"פ 8023/06

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך מקרקעין בקריית גת, שראשיתו בחוזה מכר שנחתם בשנת 1959 בין זאב אריאם ז"ל לבין עמידר - החברה הלאומית לשיכון בע"מ. אריאם מרים, אלמנתו של זאב, עתרה בתחילה להכריז עליה כבעלת זכויות החכירה בחלקת אדמה ששטחה 845 מ"ר, אך בהמשך תיקנה את תביעתה למחצית משטח זה. גם מינהל מקרקעי ישראל הוא המשיב בתיק. במהלך ההליך נפטרה אריאם, וארבעת ילדיה המשיכו בהגשת הבקשה. הסוגיה המרכזית היא פרשנות החוזה שנחתם בין זאב לעמידר, ובפרט לגבי הזכויות שנרכשו בחצר הצמודה לדירתו. אריאם טענה כי תרשים שצורף לחוזה סימן את גבולות החלקה שהושכרה להם, ואילו המשיבים טענו כי החוזה נוגע רק לדירה עצמה, ללא זכויות נוספות בקרקע. המשיבים העלו מספר טענות סף, ובהן תקופת ההתיישנות, היעדר יריבות ושיהוי בהגשת הבקשה, שגרם לנזק ראייתי. עוד ציינו כי הנכס נרשם כדיור ציבורי, וכי אריאם לא התנגדה להליכי התכנון השונים, ובכך נמנעה ממנה לערער על תוקפה של התוכנית כעת. בית המשפט בחר שלא לדון בפירוט בטענות סף אלה, שכן מצא כי טענותיה של אריאם חסרות שחר. השופט הגיע למסקנה כי הפרשנות הלשונית של החוזה, כמו גם הנסיבות החיצוניות, מצביעות על כך שהנכס הנזכר בחוזה הוא הדירה בלבד. יתר על כן, המסמכים שהוצגו, לרבות אלה של המנוח עצמו, התייחסו לנכס כדירה ולא לקרקע הסובבת אותו. גם חוות הדעת של השמאי שהציגה אריאם לא הייתה משכנעת, שכן בית המשפט מצא כי התרשים שצורף להסכם המקורי לא קבע את גבולות החלקה. לאור זאת, החליטה השופטת כי מרים לא סיפקה הצדקה מספקת לטענותיה, ולפיכך הבקשה נדחתה. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי הדין של שני המשיבים, בשיעור סמלי.