ע"א 9096/07

תקציר

נישומה ישראלית, שתוכניתה אושרה מכוח החוק לעידוד השקעות הון בשנת 1986, ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע לאופן חישוב 14 השנים שבהן תוכל ליהנות מהטבות מס. המערערת טענה כי יש לספור את 14 השנים משנת המס שלאחר השנה בה אושרה התכנית. מנגד, רשות המסים (המשיב) טענה כי יש לספור את תקופת 14 השנים משנת המס. המקרה היה תלוי בפרשנות הסעיף הרלוונטי בחוק העידוד. שופטי בית המשפט העליון בחנו את ההיבטים הלשוניים, הקונטקסטואליים והתכליתיים של הסעיף. הם הסכימו עם המשיב כי המונח "שנה" מתייחס לשנת מס, וכי המשמעות הפשוטה של הביטוי "משנת האישור" היא שנת האישור ולא השנה שלאחריה. השופטים עמדו גם על הקשיים בהתאמת גישת שנת התמימות לדיני המס, הפועלים בדרך כלל על פי שנות מס, והגיעו למסקנה כי שיטת המשיב עדיפה. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי כוונת המחוקק בחוק העידוד הייתה לקבוע מגבלות על הטבות המס, ועל כן ראויה פרשנות המגבילה את מספר השנים בהן תוכל המערערת ליהנות מהטבות המס. לבסוף, השופטים הפנו למקורות הלכתיים כדי להמחיש את הקבלה ארוכת השנים של תקופות ספירה מיחידות מידה סטנדרטיות, כגון שנת לוח השנה היהודית, גם כאשר האירוע הקונקרטי התרחש במהלך השנה. לסיכום, החליט בית המשפט כי יש לספור את תקופת 14 השנים מתחילת שנת המס לאישורה, אך מאחר שהמשיב לא ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עדיין תהיה המערערת זכאית להטבות המס בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי.