בג"צ 8007/23

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בדחיית עתירה הנוגעת להפגנות מחאה בתקופה רגישה במיוחד, ומדגיש את המורכבות שבאיזון בין זכות המחאה לבין שיקולי שלום הציבור. בית המשפט הכיר במעמדה הרם של זכות המחאה, והדגיש כי איסור צריך להיות מוצא אחרון. עם זאת, המשיבים טענו כי ההפגנות היוו סיכון כמעט ודאי לסדר הציבורי, תוך ציון אירועי עבר ומתחים עכשוויים בזמן המלחמה, במיוחד במחוז הצפון שנפגע קשות מהסכסוך המתמשך. בית המשפט בחן את הדו"חות המודיעיניים והכיר באילוצי כוח האדם של המשטרה, שהוכבלו עוד יותר בשל תפקידיה בזמן מלחמה. בית המשפט הסכים כי אילוצים אלה יכולים להצדיק איסור על קיום ההפגנות בזמנים ובמקומות שצוינו, במיוחד כאשר המשטרה עוסקת בטיפול באיומי טילים מכיוון צפון. החלטה זו משקפת את הצורך לתעדף את ביטחון הציבור ואת הקצאת משאבי המשטרה בנסיבות יוצאות דופן, כגון מלחמה, שבהן החירויות הרגילות עשויות להיות מוגבלות באופן זמני. פסק הדין, שנתמך על ידי השופטים רונן ווילנר, מדגיש כי אמנם זכות המחאה היא זכות יסוד, אך ניתן להגבילה בתנאים חריגים. צוין כי החלטה זו היא תלויית מצב, ובקשות מחאה עתידיות ייבחנו לגופו, תוך כיבוד הזכות החוקתית להפגין תוך הכרה במציאות הסכסוך המתמשך. העתירה נדחתה בסופו של דבר, אך אין בכך כדי לשלול אפשרות של מחאות עתידיות בנסיבות שונות.