ת"א 18978-07-21

תקציר

הנתבעת הגישה בקשה לדחיית תביעת התובע על הסף בנימוק שהיא אסורה על פי דין. בקשת הנתבע התבססה על הטענה כי הטענה הועלתה מעבר לשלוש השנים המותרות על פי חוק לתביעות מסוג זה. התובע טען כי הטענה הועלתה כדין בכתב ההגנה של הנתבעת, ועל כן יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף. השופטת הסכימה עם התובעת וציינה כי טענת ההתיישנות הועלתה כדין ודחתה את הבקשה לסילוק על הסף. לגופה של טענת ההתיישנות, ציין השופט כי תיקון משנת 2014 לחוק חוזה הביטוח קבע כי תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח החלה מהמועד שבו יכול היה המבוטח לתבוע תגמולי ביטוח. עוד ציינה השופטת כי התיקון חל על תביעת התובע משום שהתאונה אירעה בשנת 2016, והתביעה לא פקעה לפי החוק הקודם. מאחר שפקיעת התביעה הייתה תלויה במועד נכותו הצמיתה של התובע, עניין שהצדדים חלקו עליו, הגיע השופט למסקנה כי יש להכריע בתביעת ההתיישנות לאחר משפט מלא. השופט הדגיש את הצורך בזהירות בעת דחיית תביעות על הסף ואת הזכות החוקתית לגישה לערכאות. לפיכך, דחתה השופטת את הבקשה לדחייה על הסף, פסקה לתובע הוצאות בסך 2,000 ש"ח והפנתה את התיק למשפט.