תמ"ש 28398-10-12

תקציר

התובע והנתבע היו בני זוג במשך 6 שנים והחליטו להקים יחד משפחה. שתיהן עברו טיפולי פוריות באמצעות תרומת זרע וכל אחת מהן ילדה בת. לאחר לידת הילדים חלקו בני הזוג את האחריות ההורית וגידלו את הילדים יחד. הילדים קראו לשתי הנשים "אמא" וגדלו כאחיות, חולקות את אותו החדר ואת אותו שם משפחה. עם זאת, היחסים בין בני הזוג התדרדרו, והם נפרדו בסופו של דבר. התובעת תבעה משמורת משותפת על הילדים והכרה בקשר ההורי שלה עם בתו הביולוגית של הנתבע. השופטת קבעה כי לא ניתן להיעתר לבקשת התובעת למשמורת משותפת משום שהדבר ייצור מתח מתמיד בין הצדדים ואינו לטובת הילדים. השופטת גם סירבה להכיר בקשר ההורי של התובעת, וציינה כי בני הזוג לא נקטו כל צעד משפטי להסדרת זכויות ההורות שלהם בזמן שהותם יחד, והנתבע התנגד להכרה. השופטת הדגישה כי ההחלטה לא שיקפה את כשירותו של התובע כהורה, אלא התבססה על שיקולים משפטיים ועובדתיים. באשר ליחסי האחים בין הילדים, קבעה השופטת כי נוצר קשר בין אחים ויש להגן עליו. השופט הורה לאפשר לילדים לקיים קשר זה באמצעות ביקורים שבועיים ודו-שבועיים בנוכחות אמותיהם. התובע חויב לשלם את שכר טרחת הנתבע, שכן השופט סבר כי התובע גרם לעיכובים בהליכים והתוצאה הסופית אינה משקפת את טענותיו הראשוניות של התובע. השופט התיר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים וסגר את כל התיקים הקשורים.