סע"ש 38822-02-20

תקציר

התובעת, עו"ד שעבדה במשרד עורכי הדין הנתבע כשמונה וחצי שנים, טענה כי היא זכאית למחצית שכר הטרחה שקיבלה במקרה מסוים (תיק ב.א.), אותו הביאה למשרד. עוד טענה התובעת כי במהלך העסקתה הייתה חשופה להתעללות, השפלות והטרדות מצד הנתבע, לרבות אווירה סקסיסטית ואי קיום שימוע כדין עם פיטורים. בנוסף, תבעה התובעת פיצוי בגין השימוש שעשה הנתבע בשמה ובתמונותיה באתר האינטרנט שלו, גמול שעות נוספות וגמול בגין אי מסירת הסכם עבודה או הודעה מוקדמת לעובד על ידי הנתבע. בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי היה הסכם לחלוקת שכר טרחה במקרה ב.א. מהראיות עולה כי הצדדים פעלו כאילו לא היה הסכם כזה והתנהלותה של התובעת באותה עת לא תמכה בטענתה. עוד קבע בית הדין כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר התעמרות, הטרדה או אווירה מינית במקום העבודה. מערכת היחסים הכוללת בין התובע לנתבע לא נמצאה פוגענית; במקום זאת, זו הייתה מערכת יחסים קרובה וידידותית. באשר לסיום העסקתה של התובעת, קיבל בית הדין את גרסת הנתבעת לאירועים ומצא כי הצדדים הגיעו ל"פגישת צוואות" בנוגע לפיטורים וכי התובעת הסכימה לסיים את העסקתה. בית המשפט דחה גם את תביעתה של התובעת לפיצוי בגין השימוש בשמה ובתמונותיה באתר האינטרנט של הנתבעת, שכן היא לא הוכיחה את כוונת הנתבע להפיק רווח ולא נמצא כי השימוש גרם לה לעוגמת נפש. כמו כן, בית הדין קבע כי התובעת אינה זכאית לגמול שעות נוספות, שכן לא הוכיחה את זכאותה לשעות העבודה הנוספות הנטענות. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה כנדרש בחוק. בהתחשב בפער המשמעותי בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק, הורה בית המשפט לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בתוך 30 יום, או בגין הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.