ע"א 1753/05

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות החזקה של "אירוע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הערעור נסוב סביב תביעת פיצויים בגין עיזבונו של עובד שנפטר כתוצאה מנפילת מבנה בטון עליו באתר עבודה. המבנה הורם על ידי מנוף שהותקן על משאית. המערערים טוענים כי השימוש במנוף להזזת המבנה חרג מייעודו המקורי של הרכב, בעוד המשיבים תומכים בקביעת בית משפט קמא כי מדובר בתאונת דרכים, שכן מטרתו המקורית של הרכב הייתה העמסה, פריקה והרמה של משאות באמצעות המנוף. מסקנת בית המשפט היא כי אין להכפיף את תכליתו הלא-תחבורתית של הרכב לתכליתו התעבורתית וכי תכליתו המקורית של הרכב היא התכלית המובנית, הטבעית והרגילה הקיימת בו. במקרה זה, המטרה הטבעית של העגורן היא להרים ולהעביר עומסים, והשימוש בו כדי להזיז את המבנה נופל למטרה זו. בנוסף, בית המשפט דוחה את הטענה כי התאונה נגרמה כתוצאה מקשירה רשלנית ולא משימוש במנוף, שכן הסיכון לנפילת המבנה הוא בגדר הסיכון הנובע מפעולת ההרמה. הואיל ומתקיימים הקשרים הסיבתיים העובדתיים והמשפטיים, נדחה הערעור, והחלטת בית משפט קמא בדבר חבות המערערים מתקבלת. המערערים נדרשים לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים.