עע"מ 5146/13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לסעד זמני עד להגשת ערר על החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צפון. ועדה זו העניקה ארכה של שנה לחברה, תעשיית סיד ואבן, ליישום תנאי מעבר שהותוו בתכנית מפורטת להמשך הפעלתה של מחצבת עין חרוד (גבעוני). התוכנית המקורית, שנועדה להעתיק את פעילות המחצבה, התוותה לוח זמנים לשלבים השונים של הפרויקט, כולל שלב א' בן חמש שנים ואחריו שלב ב' בן 30 שנה. תנאי המעבר משלב א' לשלב ב' כללו דרישות כגון אישור תכנית העתקה ושיקולים סביבתיים. הבקשה להארכה, שהוגשה במקור על ידי תעשיות סיד ואבן, נדחתה על ידי הוועדה אך התקבלה מאוחר יותר לאחר דיון חוזר, מה שהוביל לערעור זה ולבקשה לסעד זמני שבא בעקבותיו. המבקשים, שעתרו בעבר נגד פעילות המחצבה, טענו כי החלטת הוועדה נעדרת סמכות ואינה סבירה, והדגישו כי היא סותרת הסכמים קודמים ותגרום לנזק סביבתי. הם ביקשו לעצור את פעילות המחצבה עד להכרעה בערר. עם זאת, המשיבים, שכללו את תעשיית סיד ואבן וגורמים נוספים המעורבים, התנגדו לבקשה וטענו כי ההחלטה סבירה ומבוססת על שיקולים לגיטימיים. הם גם הדגישו את הצורך הציבורי בפעילות המחצבה ואת הנזק הכלכלי הפוטנציאלי שעלול להיגרם מדחיית הפרויקט. בית המשפט, לאחר ששקל את הטענות, קבע כי המבקשים לא הוכיחו די הצורך כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם פעילות המחצבה תימשך במהלך הליך הערעור. מאזן הנוחות, קבע בית המשפט, שקול לטובת המשיבים, שכן שיהוי עלול לסכל את יכולתה של החברה לעמוד בלוח הזמנים שהוארך ולגרום לפגיעה באינטרס הציבורי. עוד ציין בית המשפט כי ההחלטה המנהלית שעליה מערערים מאפשרת הארכה של שנה, כלומר מתן סעד זמני עלול למעשה לטרפד את פסק הדין. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, ובית המשפט ציין כי הערעור עצמו יישמע בהקדם האפשרי, רצוי עד סוף אוקטובר 2013. העלויות של צעד פרוצדורלי זה יילקחו בחשבון בעת פסיקת הוצאות בהליך העיקרי.