עב"ל 81/10

תקציר

מר מרדכי בלום עבד בחברת ישקר בע"מ ובמיקרו-כלים בע"מ. הוא טען כי סרטן הלימפופרוליפרטיב שלו (CLL) ואוטם שריר הלב היו תוצאה של חשיפתו לחומרים מסוכנים בעבודה. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל חלקית את תביעתו, הכיר במחלת הסרטן שלו כתאונת עבודה אך דחה את תביעתו לאוטם שריר הלב. המוסד לביטוח לאומי ערער וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהגיעו למסקנה כי בלום נחשף לבנזן וכי בנזין לבן ובנזין הם חומרים שונים. עם זאת, הערעור נדחה מאחר שבית המשפט מצא כי חשיפתו של בלום לבנזין לבן, המכיל בנזן, לא הייתה אקראית אלא יומית ובכמויות גדולות. החלטה זו התבססה על הראיות שהוצגו, וחוות דעת המומחה תמכה בקשר הסיבתי בין עבודתו של בלום לבין מחלתו. בית הדין לא ראה סיבה להחזיר את התיק לבית הדין האזורי להמשך בירור ואישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, שהכירה בסרטן כתאונת עבודה. בנוסף, חויב המוסד לביטוח לאומי לכסות את הוצאות המשיב, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום.