בד"א 75/15

תקציר

המערער, עו"ד במקצועו, ערער על הרשעתו ועל גזר דינו בגין מעילה בכספי לקוחות, והעלה טענות רבות לביטול או קיצור עונשו. עם זאת, בית המשפט מצא את מרבית טענות המערער משוללות כל יסוד. לאחר עיון בחומרים ובניהול המשפט, הגיע בית המשפט למסקנה כי בית המשפט קמא התנהל כראוי ולא היה מוטה או מוקדם מדי בהחלטותיו. גם טענתו של המערער כי אולץ בא כוחו להודות בעובדות התלונה לא הוכחה, שכן המערער היה מודע והסכים עם הודאות בא כוחו, ומייתר את הצורך בעדותו. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי בית משפט קמא עיכב את מתן פסק דינו ממניעים נסתרים, וראה בכך השערה בלבד. לגופו של עניין, הסכים בית המשפט עם הערכתו של בית משפט קמא כי ביטול פסק דין קודם לטובת המתלונן אינו פוטר את המערער מחובתו להעביר את הכספים ללקוח. גם טענת המערער כי הודה רק בקיומו של פסק דין ולא בתוכנו נדחתה, שכן מן הפרוטוקול עולה כי הודה בקביעותיו הספציפיות של פסק הדין. בית המשפט הורה על חיסיון המידע האישי, הכלכלי והרפואי של המערער שהוצג במסגרת טיעוניו בגזר הדין. בהתייחסו לגזר הדין, דחה בית המשפט את טענת המערער כי בית משפט קמא לעג לגילו בכך שהטיל עליו 66 חודשי השעיה. עוד נמצא כי בית משפט קמא שקל כראוי את נסיבותיו של המערער ואת הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, והטיל עונש מקובל בגין עבירה זו. עם זאת, בהסתמך על הקלות, קיצרה ועדת המשמעת את תקופת ההשעיה בפועל מלשכת עורכי הדין ל-60 חודשים, החל ממועד מתן גזר הדין של בית המשפט קמא. ההחלטה להטיל מאסר על תנאי של השעיית בר אושרה, תוך הדגשת חומרת העבירה. בסופו של דבר, הערעור על פסק הדין נדחה, והעונש המופחת אושר.