פש"ר 17725-12-12

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת להליכי פשיטת רגל של חייב שבבעלותו בית מגורים. הן סעיף 86א לפקודת פשיטת רגל והן סעיף 33 לחוק הגנת הדייר מאפשרים לבית המשפט לקבוע כי לא ניתן למכור את בית המגורים של החייב אלא אם הוכח כי לחייב ולמשפחתו מקום מגורים חלופי סביר או שנעשה הסדר חלופי. עוד קובע הסעיף האחרון כי אם פקעות זכויותיו של החייב בנכס עקב מכירה או חלוקה, הוא הופך לדייר של הבעלים החדש. הואיל וזכויותיה של החייבת במקרה זה נרשמות והיא החזיקה בנכס במועדים הרלוונטיים, היא זכאית למעמד של דיירת מוגנת לפי סעיף 33. בית המשפט דחה גם את טענת הנאמן והנושה כי החייבת ובן זוגה מנועים מלטעון למעמד של דייר מוגן בשל הערכה מוקדמת יותר של הנכס כפנוי, ולא מצא כל ראיה לוויתור מפורש או משתמע על דיירות מוגנת. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי בית המגורים של החייב יימכר כמאוכלס, והחייב יהפוך לדייר מוגן של הבעלים החדש. הנאמן הונחה להודיע לבית המשפט אם יש מקום להשאיר את הליכי פשיטת הרגל פתוחים לאחר מכירת הדירה, וההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 21.3.2022.