ע"פ 9314/10

תקציר

החלטת ערכאת הערעור בתיק עבירת מין מתבססת בעיקרה על הערכת מהימנותו וקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. בית המשפט מדגיש את יתרונו של בית המשפט הפרוצדורלי בהערכת עדויות וראיות של עדים ממקור ראשון, ויתערב בממצאיו רק בנסיבות חריגות. לאחר בחינת עדותה של המתלוננת והערכתו של בית המשפט המחוזי, מסכימה ערכאת הערעור עם הערכת המהימנות והקביעות העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, ומוצאת אותן מבוססות היטב ומנומקות כראוי. בית המשפט מקבל גם את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר חוסר אמינותו של המערער, ואת חיזוק גרסת המתלונן בראיות DNA. טענת המערער למחדלי חקירה נדחית, שכן היא לא הועלתה בבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור מוסיפה ומצדיקה את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המערערת פגעה באוטונומיה הנפשית והפיזית של המתלוננת ללא הסכמתה, תוך שימוש בכוח ואיומים. באשר לגזר הדין, קובע בית המשפט כי הוא לא יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שכן הוא אינו מהווה סטייה קיצונית מהעונש ההולם. טענות המערער להפחתת העונש, לרבות נסיבותיו האישיות וחומרת העונש, נדחות. ערכאת הערעור מגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, תוך הדגשת חומרת מעשיה של המערערת בניצול מוגבלותה של המתלוננת וסירובה החד משמעי. ההחלטה, אפוא, היא להותיר על כנו את ההרשעה ואת גזר הדין כפי שיקבע בית המשפט המחוזי.