ת"א 2221/99

תקציר

פסק דין זה נובע ממחלוקת בין חברת ביטוח תובעת לבין רשות מקומית נתבעת בנוגע לחובתה של האחרונה לשלם את 3,500 השקלים הראשונים כ"השתתפות עצמית" על פי פוליסת ביטוח אחריות. עניינה של תביעה שהוגשה כנגד הנתבע על ידי אישה שנגרמו לה נזקים, אותם העביר הנתבע לטיפולה של התובעת. התובע הוציא כספים על ייצוג משפטי עבור הנתבע, למרות שהתביעה נדחתה בסופו של דבר, והתובע לא נדרש לשלם לנפגע דבר. על פי פוליסת הביטוח, הנתבע היה אמור לשאת בהשתתפות עצמית עבור כל תביעה תקפה. התובע טען, כי מאחר שנגרמו להם הוצאות משפט כדי להגן על הנתבע, האחרון חייב בתשלום ההשתתפות העצמית. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי מאחר שהתביעה נדחתה, אין לה חבות כספית, ולכן אינה חייבת בהשתתפות העצמית. השופטת פסקה לטובת התובעת, והדגישה כי ביטוח אחריות טומן בחובו הוצאות משפט סבירות, אשר נגרמו לתובע בהגנה על הנתבעת. השופט פירש את החוק כמשפה את הנתבע בגין הוצאות אלה, ובכך מילא את חובת הנתבע לשלם את ההשתתפות העצמית. הסכום חושב כ-5,445 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, והנתבע חויב לשלם סכום זה בצירוף אגרת בית משפט, שכר טרחת עורך דין ומע"מ.