ת"צ 1759-01-13

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד סלקום, בטענה כי החברה חייבה שלא כדין את לקוחותיה בגין שיחות איסוף. המבקשים טענו כי סלקום חייבה את מנוייה עבור דקה ראשונה של שיחה לדקה ולא לשנייה, בניגוד לתנאי הרישיון שלה, וכי היא חייבה את המנויים יתר על המידה בכך שכללה את משך מקטע התקשורת עם מערכת השירות, המכונה "זמן שיא". סלקום טענה כי שיחת הגבייה היא שירות נפרד המוגדר ככזה ברישיונה, המאפשר לה לטעון באופן שונה משירות הטלפון הבסיסי. עוד נכתב כי היא אינה מחייבת מנויים לזמן השיא, שכן היא מנכה 11 שניות מזמן השיחה הכולל. לגבי חיוב המינימום, סלקום הסבירה כי מדובר בתשלום עבור השירות ולא במחיר מינימום לשיחה, ולכן הוא מותר על פי הרישיון. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של סלקום לרישיון וקבע כי החברה זכאית לגבות תשלום עבור שירות הגבייה ולכלול את זמן השיא במשך השיחה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המבקשים לא הצליחו להוכיח את היסודות המהותיים של טענת הטעיה וכי חיוב המינימום אינו פסול. מאחר שתביעות המבקשים לא צלחו, נדחתה בקשתם לאישור תובענה ייצוגית, והם חויבו לשלם לסלקום הוצאות בסך 30,000 ₪.