ת"א 1408/99

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת לשון הרע שהגישו שני תובעים שהיו שותפים בשותפות לא רשומה העוסקת בכריית חול ממאגר. הנתבעים הצליחו לטעון כי הטענה המרכזית בכתבה – לפיה התובעים היו גנבי חול – נכונה, ובכך עוררו את הגנת "אמת הפרסום" כפי שהיא מעוגנת בחוק איסור לשון הרע. הכתבה המדוברת, ששודרה על ידי חברת חדשות ישראלית, אכן הראתה את התובעים גונבים חול, ולו לפרק זמן מסוים, ולאחר מכן מסייעים ומסייעים לאחרים בגניבה. השופט בוחן בקפידה את חומר הראיות ומחלק אותן לארבע תקופות. התקופה הראשונה, שבמהלכה היה בידי התובעים היתר לכרות חול, אינה מצדיקה לכנותם "גנבים". התקופה השנייה, לאחר פקיעת תוקף ההיתר אך בזמן שהתובעים ניסו להאריכו, אף היא אינה נחשבת לגניבה. עם זאת, מהתקופה השלישית, מיום 1.6.98 ועד ליום 21.6.98, עולה כי התובעים המשיכו בפעילות הכרייה ומכרו חול ללא היתר, דבר המהווה גניבה. התקופה הרביעית, לאחר שהתובעים עזבו את המקום, מלמדת כי סייעו לשותף אחר בדרכים שונות תוך ידיעה על פעילותו הבלתי חוקית. השופט פוסק לטובת הנתבעים גם בנושא הפגיעה בפרטיות, בעניין כניסת צוות צילום למבנה נייד בו נכח אחד התובעים. הנתבעים לא קיבלו את הסכמתו של התובע וצילמו אותו לזמן קצר בהיותו בתוך הבניין. השופט מקבל את טענת הפגיעה בפרטיות אך מכיר באינטרס הציבורי בעניין ובעובדה שהצוות הפסיק לצלם בעקבות מחאה. ככלל, התביעה מתקבלת בחלקה ונדחית בחלקה, כאשר קביעת הנזקים הכספיים נותרת לשלב מאוחר יותר של המשפט.