ס"ע 38469-03-12

תקציר

אלמנתו של רב הרצליה לשעבר, שכיהן בתפקיד במשך 43 שנה, תבעה לפדיון ימי המחלה של בעלה המנוח שלא נוצלו. הנתבעת, המשרד לשירותי דת, טענה כי הרב, נבחר ציבור, אינו זכאי להטבות אלו. בית הדין הסכים עם המשרד, והכיר בכך שלרבנים מעמד היברידי של נבחרי ציבור ועובדי ציבור, אך תגמולי פדיון ימי המחלה המבוקשים על ידי התובע אינם ישימים במקרה זה. החוק והפסיקה הקודמת בנושא הספרים לא תמכו בטענת התובעת, וחוזרי המנכ"ל שהוזכרו בהם לא הספיקו כדי להעניק את ההטבות הרצויות. יתר על כן, גמישותו של תפקיד הרב והיעדר לוח זמנים קבוע ערערו את הרציונל העומד מאחורי פדיון ימי מחלה. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה, תוך שהוא מדגיש כי אין לחייב גופים ציבוריים לחזור על טעויות העבר בשיקול הדעת או בפשרה, וקבע כי התובע אינו זכאי לתשלום עבור ימי המחלה שלא נוצלו של הרב. עוד צוין בפסק הדין כי תביעת המדינה לקיזוז תשלומים בגין ימי חופשה ובונוס נדחתה, נוכח דחיית תביעת התובע. התובע לא חויב בהוצאות, ולאף אחד מהצדדים היו 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.