ת"א 39496-07-15

תקציר

השופט, לאחר ששקל את טענות הצדדים ובחן את הראיות שהוצגו, פסק לטובת טענת התובע כי התקיימה שותפות בין התובע לנתבע. עיקר המחלוקת נסבה על השאלה האם שותפות או חוזה לא רשומים כבלו את הצדדים, כאשר השופט ציין כי הרישום אינו גורם מכריע בהקמת שותפות. על פי פקודת השותפויות, שותפות מוגדרת כקבוצת יחידים במיזם עסקי משותף למטרות רווח. השופט בחן את הנסיבות והפעיל מבחנים לבירור קיומה של שותפות, כגון כוונת שני הצדדים להיות שותפים, הצגתם בפומבי כשותפים ותרומתם הכספית וזכויותיהם בעסק. קריטית להחלטה הייתה עדותו המהימנה של עד שאישר את כוונת הצדדים להקים שותפות, שאוששה בראיות ובעדויות אחרות. גרסתו של התובע לאירועים נמצאה עקבית ואמינה, בפרט בכל הנוגע לתרומתו הכספית לעסק. מנגד, עדותה של הנאשמת הייתה רצופת סתירות, שערערו את אמינותה. כך למשל, הנתבע טען כי התובע עבד רק מספר שעות ביום כמנקה, דבר שסתר עדויות אחרות. בנוסף, הודעותיה של הנתבעת עצמה במשטרה התייחסו לתובעת כאל "שותפה", דבר שמאוחר יותר ניסתה להסביר, הצדקה שהשופט מצא לא משכנעת. השופט הגיע למסקנה כי הצדדים אכן יצרו שותפות, דבר המצדיק את בקשת התובע להנהלת חשבונות של העסק. עם זאת, השופט לא פסק כל סעד כספי ולא מינה כונס נכסים, והשאיר את הדלת פתוחה לתביעות עתידיות המבוססות על הנתונים הכספיים שנחשפו. הנתבע חויב להעביר לתובע חשבונות מקיפים, הוצאות, הכנסות ורווחים הקשורים לעסק עד ליום 15.12.2016, ושכר טרחת התובע נקבע על סך של 10,000 ₪, בהם תישא הנתבעת.