תפ"ח 3319/09

תקציר

הנאשם הואשם ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. בכתב האישום נטען כי הנאשם ירה במנוח מטווח קצר, חנק אותו באמצעות כבל חשמל ולאחר מכן כרת את ראשו בגרזן ובסכין. הנאשם הודה בגרימת מותו של המנוח אך טען כי לא עשה זאת בדם קר, אלא פעל בסערת נפש שכן המנוח היה אלים ומסוכן, והאחרון התגרה בו. ההגנה ביקשה לחשוף את זהותם של מודיעים חסויים כדי לבסס את טענתם בדבר אופיו האלים של המנוח. עם זאת, בית המשפט קבע כי המבחן להכרעה אם לחשוף את הראיות מעדיף צדק. אי חשיפת הראיות לא תפגע בהוגנות המשפט. למידע שמסרו המודיעים החסויים לא היה כל ערך ראייתי, והיו דרכים אחרות שבהן ההגנה ביססה את קו ההגנה שלה מבלי לסכן את ביטחונם של המודיעים. לפיכך, נדחתה העתירה לגילוי ראיות. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההגנה על זהותם של מודיעים חסויים כדי להבטיח את שלום הציבור ואת עשיית הצדק.