המ"ש 951-08-25

תקציר

בית משפט השלום בתעבורה בחדרה, בתיק מס' 951-08-25 אבו מוח' נ' מדינת ישראל ואח', בראשות כב' השופטת עידית פלד, התייחסו לבקשה להארכת המועד למשפט בגין עבירת מהירות. המבקשת, לינה אבו מוח', ביקשה הארכה זו, ובית המשפט ניתח את העקרונות המשפטיים החלים על בקשות אלה, במיוחד כאשר הקנס בגין העבירה כבר שולם. **עקרונות משפטיים ונימוקי בית המשפט:** * **הודאה והרשעה בתשלום:** בית המשפט חזר על העיקרון המשפטי הקבוע לפיו תשלום הקנס בגין דו"ח תנועה נחשב כהודאה והרשעה בעבירה. טענה זו נתמכת בקו עקבי של פסיקה, לרבות *ע"א 2600/22 דורון חתן נ' דורון חתן נ. מדינת ישראל* וע"א 7928/21 בועז יאיר חי ג'ינו נ' מדינת ישראל*. לאחר תשלום הקנס, המבקש נחשב כמי שריצה את עונשו בגין העבירה. * **הארכת מועד המשפט לאחר התשלום:** בית המשפט הכיר בכך שהארכת מועד המשפט *לאחר* תשלום הקנס מותרת, אך רק ב"מקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר". סטנדרט זה מודגש בהחלטות ערעור שונות, כגון *ע"פ (מחוזי חיפה) 56338-05-24 אוחד עם 10201-04-24 שרעבי נ. מדינת ישראל* ו-*ע"פ (מחוז חיפה) 20329-11-23 אוסמן נ' מדינת ישראל*. * **נטל ההוכחה של המבקש:** על המבקש מוטל נטל להוכיח נימוקים מיוחדים וחריגים אלה. במקרה הספציפי הזה, בית המשפט מצא כי לינה אבו מוך לא עמדה בנטל זה. * **נסיבות התשלום על ידי צד שלישי:** טענתה העיקרית של המבקשת הייתה שבעלה שילם את הדו"ח ללא ידיעתה או הסכמתה. בית המשפט, בהסתמכו על תקדימים כגון *ע"א 2600/22 דורון חתן נ' דורון חתן מדינת ישראל* וע"א 7928/21 בועז יאיר חי ג'ינו נ' מדינת ישראל*, קבעה כי בית המשפט אינו מחויב לברר מי שילם את הקנס. הטענה כי צד שלישי שילם את הדו"ח אינה מספיקה כשלעצמה כדי להצדיק מתן ארכה. מקרים רבים שצוטטו, כגון *ע"א 394/22 אליאור ברדוגו נ. מדינת ישראל* וע"א 7928/21 בועז יאיר חי ג'ינו נ' מדינת ישראל*, מחזקים נקודה זו, שם נדחו טענות דומות של מבקשים לגבי תשלומים ששילמו בני משפחה ללא ידיעתם. * **אי קבלת הדו"ח:** בית המשפט התייחס גם לטענת המבקש על אי קבלת הדו"ח. נקבע כי לאחר תשלום הקנס, הטענות בדבר אי קבלת הדו"ח אינן רלוונטיות עוד. טענה זו נתמכת בהחלטות כמו *C.A. 2342/21 Anaya Shadid v. מדינת ישראל* וע"א 2600/22 דורון חתן נ' מדינת ישראל*. * **טענת "עיוות דין":** המבקש לא העלה "סיבות אמיתיות לעיוות דין". בית המשפט הבהיר כי עצם הטענה כי נהג אחר הפעיל את הרכב, גם אם נתמכת בתצהיר, אינה מבססת באופן אוטומטי חשש לעיוות דין או מצדיקה הארכה. בעוד שבמקרים מסוימים מכירים בכך שתצהיר מפורט של נהג אחר *יכול* לבסס עיוות דין בהקשרים מסוימים (*ע"פ 4849/24 נחמן אלבז נ' מדינת ישראל*), העיקרון הכללי הוא כי אין די בטענות כאלה כדי לבטל את תוצאותיו של קנס ששולם. עוד ציין בית המשפט כי אי הגשת עתירה להעברת קנס לשם אחר אינה מבססת חשש לעיוות דין. * **נסיבות אישיות ונקודות רישוי:** בית המשפט קבע במפורש כי נסיבות אישיות, לרבות צבירת נקודות רישוי והטלת אמצעי תיקון במשרד הרישוי, אינן מהוות עיוות דין. אלה נחשבים לעניינים של "תועלת" ולא לטעות משפטית יסודית. עיקרון זה מצוי במקרים כגון *ע"פ (מחוז חיפה) 37191-10-21 שררי נ' ע"פ (מחוזי חיפה) 21418-12-15 קאופמן נ' קאופמן מדינת ישראל*. **חידושים משפטיים והיבטים בולטים:** בעוד שהתיק מסתמך במידה רבה על תקדימים מבוססים, הוא מאשר בתוקף את עמדת בית המשפט לגבי סופיות קנס התנועה ששולם והרף הגבוה לבקשת הארכות משפט לאחר תשלום. הציטוט הנרחב של המקרים מדגיש את הפרשנות השיפוטית העקבית ברמות השונות של מערכת בתי המשפט הישראלית לסוגיות ספציפיות אלה. ההחלטה מדגישה את דבקותו של בית המשפט בפרשנות מחמירה של כללים פרוצדורליים כאשר כבר התרחש מעשה מהותי (תשלום הקנס), ולמעשה סוגר את הדלת לערעור על האישום עצמו באמצעות הארכת משפט המבוססת על הצדקות נפוצות כמו תשלום צד שלישי או פיקוח מנהלי. הדגש על "טעמים מיוחדים ונסיבות חריגות" מגדיר בבירור את ההיקף המצומצם של בקשות מסוג זה.