עמ"ש 34332-08-19

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לקבל את הערעור בעניין העתקת קטין על ידי הורה משמורן לעיר אחרת. בית המשפט קמא לא יישם כראוי תקדימים משפטיים מבוססים הנוגעים להעתקת ילד, המציבים בראש סדר העדיפויות את טובת הילד. על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אם ההורים אינם מסכימים על מקום מגוריו של הילד, בית המשפט מחליט על סמך מה מועיל לילד. פסקי דין קודמים קבעו כי בקשות ההגירה של הורה משמורן צריכות להתמקד אך ורק בטובת הילד, מבלי להתחשב במניעיו או בהתנהגותו של ההורה. תקדים זה התחזק על ידי מקרים שדנו בזכויות הורים וביתרונות הפוטנציאליים של סביבות חיים חדשות לילדים. במקרה זה, האם העבירה את הקטין למודיעין ללא רשות האב או בית המשפט, מעשה שנחשב בלתי חוקי. עם זאת, הענשת הקטין על מעשיה של האם על ידי ביטול המעבר נחשבה בלתי צודקת שכן היא עלולה לפגוע ברווחת הילד. בית המשפט הדגיש כי סירובו של האב לעסוק בהסדרי ראייה לא נבע מהמעבר עצמו אלא נבע ממצוקות אישיות והעדפות לוגיסטיות. למרות הרשעותיו הקודמות של האב באלימות כלפי האם, שהצדיקו את רצונה בריחוק, הדגיש בית המשפט כי על שני ההורים לוותר על זכויות מסוימות לטובת טובת הילד. בסופו של דבר התיר בית המשפט לאם להתגורר במודיעין עם הילד, בתנאי שתשמור על ביקורים מתוכננים אצל האב. בית המשפט ציפה מהאב להתגבר על חסמים אישיים כדי לטפח מערכת יחסים בריאה עם בתו, ולהבטיח את המשך רווחתה בעיר החדשה. לאב לא נפסקו הוצאות בשל התנהלותו במהלך ההליך.