עמ"ת 49039-05-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **הליך משפטי ורקע:** ההליך עוסק בערר שהוגש על ידי מדינת ישראל נגד החלטת בית משפט השלום לתעבורה לשחרר את המשיב (שמעון מזרחי) למעצר בית מלא בפיקוח מפקחים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירות תעבורה חמורות, הכוללות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ונהיגה ללא רישיון רכב תקף. **התפתחות ההליך וקביעות בתי המשפט:** 1. **החלטת בית משפט קמא הראשונה (12.5.22):** בית המשפט קבע כי אמנם קיימות ראיות לכאורה, אך לא ניתן לסמוך על המפקחים שהוצעו לצורך פיקוח על המשיב. נקבע כי לא ניתן ליתן אמון במשיב בשלב זה, לאור עברו והמסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. 2. **ערר ראשון (עמ"ת 26884-05-22):** בית המשפט המחוזי (כבוד השופט פורת) דחה את הערר, אך ציין כי אין לומר שמדובר במקרה שלא תימצא לגביו כל חלופה. בהינתן הבטחה של המדינה לגיבוש חלופה אחרת, הורה על דיון חוזר בבית משפט השלום. 3. **דיון חוזר והחלטת בית משפט קמא (22.5.22):** בית המשפט קמא, לאחר חקירת מפקחים חדשים, התרשם ממחויבותם והתרשם כי ניתן לסמוך על שלושה מתוך ארבעה מפקחים. הנימוק המרכזי לשינוי עמדתו של בית המשפט היה חלוף הזמן בו שהה המשיב במעצר (14 ימים) וההתרשמות החיובית מהמשיב במהלך הדיונים. כתוצאה מכך, הורה על שחרור המשיב למעצר בית מלא בפיקוח מפקחים. 4. **הערר הנוכחי (עמ"ת 49039-05-22):** מדינת ישראל הגישה ערר על החלטת השחרור, בטענה שהמשיב מסוכן, עברו התעבורתי מכביד (24 הרשעות קודמות, כולל נהיגה בזמן פסילה בסמוך למועד הגזירה האחרונה) וכי לא ניתן לתת בו אמון. נטען כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים, וכי לא נתן בית המשפט אמון במשיב עצמו. **ניתוח משפטי – עקרונות וחידושים:** 1. **עילת המסוכנות כמבחן מרכזי:** בית המשפט המחוזי מאשר בצדק את קביעת בית משפט קמא כי קמה עילת מעצר של מסוכנות. ההחלטה מדגישה את הצורך לבחון את "כלל הנסיבות" לצורך קביעת מסוכנות בעבירות תעבורה, ולא להסתפק רק בעבירה ספציפית. הדבר נשען על הלכה מושרשת (כפי שצוין בהחלטה, בש"פ 2227/08 גריפאת נ' מ"י), הקובעת כי יש לבחון את התמונה הכוללת של התנהלות הנאשם. 2. **משמעות החזרה על עבירות בזמן פסילה:** ההחלטה מדגישה כי נהיגה בזמן פסילה, גם אם למרחק קצר, מהווה זלזול בוטה בהחלטות בית המשפט ובמערך אכיפת החוק. העובדה שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעודו מחכה לתחילת ריצוי עבודות שירות בגין הרשעה קודמת (גם היא בגין עבירות דומות), מעידה על מסוכנות גבוהה ועל היעדר הרתעה. ההתנהלות מכונה "שם ללעג את החלטות בית המשפט, פוגע במערך אכיפת החוק ושלטון החוק". 3. **הבחנה בין אמון במפקחים לאמון במשיב:** זהו אחד מנקודות המפתח בהחלטה. בית המשפט המחוזי קובע כי אף אם ניתן לסמוך על המפקחים, הרי שראשית יש ליתן אמון במשיב עצמו. במקרה זה, חלוף 14 ימים בלבד במעצר אינו מהווה נימוק מספק לשינוי עמדה ביחס לאמון הבסיסי במשיב, שהיה נמוך מאוד בהחלטה הקודמת. ההחלטה מדגישה את הצורך באמון במשיב כ"משוכה ראשונה" לפני שחרור למעצר בית. 4. **הלכת "אין לקבוע מראש שלא תימצא חלופה":** בית המשפט המחוזי מתייחס לטענת הסנגור בנוגע להלכה שנקבעה בערר הקודם על ידי השופט פורת. הוא מבהיר כי ההלכה אינה מאפשרת קביעה גורפת שלא תימצא חלופה, אלא מחייבת בחינה פרטנית של האפשרות להשיג את תכלית המעצר בדרך חלופית. ההלכה נועדה למנוע סגירת דלתות מראש, אך אינה פוגעת בצורך להוסיף תנאים מחמירים אם הדבר נדרש. 5. **חידוש – הוספת איזוק אלקטרוני כעיבוי פיקוח:** זהו החידוש המרכזי והמשמעותי בהחלטה. בית המשפט המחוזי, על אף שלא מתערב בהתרשמות מבית משפט קמא מהמפקחים, מוצא כי לא די בפיקוח המפקחים בלבד כדי לאיין את מסוכנות המשיב. לכן, הוא מורה על הוספת איזוק אלקטרוני. ההסבר לכך הוא שהסכנה למשתמשי הדרך נוצרת גם אם בדיעבד ידווחו המפקחים על הפרה. איזוק אלקטרוני נועד ל"הקהות את הסכנה" באופן מידי ויעיל יותר. 6. **חשיבות היסטוריית ההרשעות:** ההחלטה עושה שימוש נרחב בהיסטוריית ההרשעות של המשיב (24 הרשעות קודמות) כדי להצביע על דפוס התנהגות חוזרני ועל היעדר הרתעה. הפסיקה מדגישה כי עונשי מאסר קודמים, מאסרים מותנים, ופסילות נהיגה לא הרתיעו את המשיב, וכי התנהלות זו מהווה זלזול ברשויות החוק. האזכור של פסקי דין קודמים (חשאן וטרקן) מדגיש את הקו המנחה של בתי המשפט בהתמודדות עם נהגים סדרתיים. 7. **החזרת התיק לבית משפט קמא:** ההחלטה אינה מחליפה את החלטת בית משפט השלום, אלא מורה על החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שיפנה ליחידת הפיקוח האלקטרוני לבחינת היתכנות יישום איזוק אלקטרוני. בכך, בית המשפט המחוזי משאיר את מלאכת הפירוט והיישום המעשי לבית משפט השלום, תוך שהוא מכתיב את קווי המתאר של ההחלטה. **סיכום:** ההחלטה משקפת איזון בין הרצון למצוא חלופות למעצר לבין הצורך להגן על שלום הציבור. למרות שבתי המשפט השונים מצאו כי ניתן לסמוך על המפקחים שהוצעו, ההחלטה מדגישה כי במקרים של עבר תעבורתי מכביד וחזרה על עבירות, ובפרט נהיגה בזמן פסילה, לא די רק בפיקוח אנושי. הצורך להוסיף אמצעי בקרה טכנולוגי כדוגמת איזוק אלקטרוני, נועד לחזק את ההגנה על הציבור ולהבטיח שהמשיב לא יבצע עבירות נוספות גם אם ישוחרר בתנאים. זוהי דוגמה להרחבת השימוש באמצעי פיקוח אלקטרוניים במקרים של מסוכנות גבוהה, ככלי יעיל להשגת מטרות המעצר.