עפ"ג 63041-08-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא החלטה פה אחד של השופטים איברהים בולוס, מאזן דאוד ואריה נאמן לדחות ערעור לחילוט דירת מגורים השייכת למשיב שהורשע בעבירות סמים. השופטים קבעו כי אמנם למערער (סביר להניח שלמדינה או לתביעה) יש זכות לבקש חילוט, אך קיימות נסיבות מיוחדות מספיקות במקרה זה כדי להצדיק הימנעות מכך. נסיבות אלה כללו את גילו המתקדם של המשיב, מצבו הבריאותי הלקוי, היעדר רכוש או חסכונות נוספים, והעומס הכלכלי והאישי שהחילוט יטיל עליו. השופטים הדגישו כי חילוט, אף שאינו צורת ענישה מסורתית, טומן בחובו היבטים עונשיים ויש להפעילו בזהירות, במיוחד כאשר מדובר בנכס המדובר במקום מגוריו של אדם. עוד הדגישו כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שלמשיב יהיה דיור חלופי סביר לו תחולט הדירה. בנוסף, ההצדקה העיקרית לחילוט הדירה ששימשה לביצוע העבירה הייתה עונשית, התומכת אף היא בהחלטה לדחות את בקשת החילוט, במיוחד בהתחשב בעונשים האחרים שהוטלו על המשיב, לרבות עונש מאסר בפועל וקנס משמעותי. השופטים הגיעו למסקנה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה בדבר חריגי החילוט, ועל כן יש לדחות את הערעור.