בש"א 15126/07

תקציר

המבקשת, בתו של המנוח, עתרה לביטול צו קיום צוואה שניתן לאמה, אשת המנוח, עשר שנים לאחר מות אביה. הבת טענה כי יש לבצע במקום זאת את צוואתו האחרונה של אביה, שנכתבה חודשים ספורים לפני מותו. בתוך כך, ביקשו אשתו ובנו של המנוח, המשיבים, לדחות את הבקשה בטענה כי הוגשה מאוחר מדי וכי הבת לא מסרה את הצוואה לרשויות מיד לאחר מות אביה כנדרש בחוק. עוד נטען כי השיהוי של הבת גרם לנזק ראייתי, שכן כמה עדי מפתח נפטרו עד למועד הגשת הבקשה, כולל עורך הדין שכתב את הצוואה. עוד האשימו את הבת בחוסר תום לב, וטענו כי זייפה את חתימת אמה על מסמכים מסוימים והסתירה את הצוואה החדשה כדי לשרת את האינטרסים שלה. המשיבים הדגישו את חשיבותו של אינטרס ההסתמכות וקבעו כי אין לבטל את הצוואה ההדדית של בני הזוג שנפטרו בצוואה מאוחרת. הבת טענה כי עצת עורך הדין המנוח גרמה לעיכוב וכי הנוסח הנוכחי של החוק מאפשר הצגת עובדות חדשות, ללא קשר לשיהוי. עם זאת, השופט דחה את הבקשה ומצא את הסבריה של הבת סותרים וחסרי אמינות. השופטת הסכימה עם המשיבים כי הבת פעלה בחוסר תום לב, הפרה את החוק בכך שלא מסרה את הצוואה במהירות וגרמה לקשיים ראייתיים. יתר על כן, השופט נתן משקל לאינטרס ההסתמכות של אשתו המנוחה, והגיע למסקנה כי הצוואה ההדדית צריכה לעמוד. לפיכך, הבקשה לביטול צו קיום הצוואה נדחתה, והבת חויבה בהוצאות המשפט של המשיבים.