ע"א 7413/21

תקציר

בבחינת הערעור החליטה ערכאת הערעור לדחות אותו על יסוד העקרונות והמנגנונים שהותוו בתקנות סדר הדין האזרחי ובחוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט הדגיש את גישתו הזהירה כלפי התערבות בהחלטות פרוצדורליות המתקבלות על ידי ערכאות נמוכות יותר, ושמר פעולות כאלה למקרים שבהם יש עיוות דין ברור או הפרת חוק. באופן ספציפי, ציין בית המשפט את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט הפרוצדורלי בניהול הליכים ייצוגיים, במיוחד מכוח סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, המסדיר את הטיפול במספר בקשות דומות לתובענה ייצוגית. בית המשפט שב ואישר את העדיפות שניתנה לבקשה הראשונה שהוגשה לתביעה ייצוגית, אלא אם כן זו שבאה אחריה מוכיחה עליונות ברורה בעילות ראייתיות או משפטיות, מה שלא היה המקרה כאן. פסק הדין התייחס למקרים קודמים כדי להדגיש כי בקשות חפוזות או לא מספיקות אינן צריכות להקדים בקשות יסודיות ומבוססות, וכי אי רישום בקשה כנדרש עלול להעיד על חוסר רצינות. במקרה זה, בקשתו של חפץ הייתה דומה לבקשות קודמות שהוגשו על ידי שפירא ויגודה, לא הכירה בהליכים תלויים ועומדים אלה, ולפיכך דינה בצדק מחיקה לפי סעיף 7(ב) לחוק. הערעור נדחה ללא תגובת המשיבים, שכן לא הוכחה פגיעה ספציפית במחיקה. כתוצאה מכך, לא נקבעו הוצאות בהקשר פרוצדורלי זה.