ת"א 13425-11-16

תקציר

השופטת דחתה את תביעת התובעת כנגד הנתבעים, וקבעה כי לא הביאה ראיות מספיקות לכך ששביל חדש שנסלל בשטח הנתבעים הפר תנאי היתר בנייה. השופטת קבעה כי התובעת לא הוכיחה את מיקום השביל כאמור וכי ראיותיה בדבר החריגה מההיתר אינן חד משמעיות. כמו כן, השופט קבע כי גם אם הייתה חריגה, היא זניחה ואינה מצדיקה את הריסת השביל. עוד קבע השופט כי הנתבעים ויתר הגורמים המעורבים, לרבות הקבלן והמפקח על הבנייה, פעלו בתום לב ולא סטו ביודעין מהיתר הבנייה. הם לא היו מודעים לבעיות כלשהן במיקום השביל ולא יכלו לדעת עליהן. נמצא כי הקבלן והמפקח מילאו את התחייבויותיהם החוקיות והחוזיות למלא אחר דרישות ההיתר. בנוסף, ציינה השופטת כי השיהוי המשמעותי של התובעת בהגשת התביעה, לאחר סיום הבנייה, שקול כנגד מתן הסעד המבוקש. באשר להודעה לצד השלישי ולצדדים המעורבים, קבעה השופטת כי לקבלן ולממונה אין כל אחריות לחריגה הנטענת. גם טענות הקבלן כנגד הצדדים המייצגים את בעלי הנכס (ד1-2) נדחו, שכן בית המשפט קיבל את טענתם כי פעלו בשם הנתבעים. גם הממונה, דן שליידר (צד ד3), שוחרר מכל אחריות. התובע חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבעים ולצדדים אחרים המעורבים. פסק הדין, לרבות זכות הערעור, הועבר לבאי כוחם של הצדדים.