בר"ע 11057-11-11

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **עניינו של התיק:** התיק עוסק בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה קבעה למבקש 0% נכות בגין טנטון שאינו תמידי. **הרקע המשפטי והעובדתי:** * **פסק דין קודם:** עניינו של המבקש הוחזר בעבר לוועדה הרפואית על פי פסק דין של בית הדין הארצי (עב"ל 283/08) שניתן בהסכמת הצדדים. בפסק דין זה, הונחתה הוועדה לבחון את האפשרות להחיל את תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות, ניידות ושיקום) – תקנה שעוסקת בקביעת דרגת נכות מותאמת – בקשר לטנטון ממנו סובל המבקש, לאור קביעתה כי הטנטון אינו תמידי. * **החלטת הוועדה:** הוועדה קבעה כי למבקש טנטון לא תמידי. על פי התקנות, החמורה ביותר קביעת הנכות עבור טנטון הינה 10% בגין טנטון תמידי (סעיף 72(4)(ד)2). הוועדה הסבירה כי לדעתה אין להפעיל את תקנה 14 במקרה זה, משום שהסעיפים הרלוונטיים בנוגע לטנטון הם חד-משמעיים: אם קיים טנטון תמידי, תיקבע נכות בשיעור הקבוע, ואם לא קיים טנטון או שהוא אינו תמידי, הנכות תהיה 0%. הוועדה נותרה איתנה בדעתה כי למבקש 0% נכות. * **ערעור לבית הדין האזורי:** המבקש ערער לבית הדין האזורי, תוך שהוא מפנה לפסק דין אחר (עב"ל 78/03 אהרן אברהם - המל"ל) שקבע שיש לשקול הפעלת תקנה 14 גם במקרים של טנטון שאינו תמידי, לאור "לקונה" (חוסר) בתקנות. * **פסק דין בית הדין האזורי:** בית הדין האזורי דחה את הערעור. הוא קבע כי פסק הדין הקודם בעניין המבקש הורה לוועדה *לשקול* את הפעלת תקנה 14, ולא *לצווות* עליה להפעילה. בנוסף, בית הדין האזורי ציין כי לאחר פסק הדין אליו הפנה המבקש, ניתן פסק דין מאוחר יותר (עב"ל 590/05 המל"ל - יוסף בוזנח) שקבע באופן חד-משמעי, בהסתמך גם על פסק הדין בעניין אברהם, כי "ככל שמדובר בטנטון, הכלל הוא שאין מקום לקביעת דרגת נכות מותאמת על פי תקנה 14(א) לתקנות". **הטיעונים בבקשת רשות הערעור (מפי המבקש):** 1. **פסק דין בעניינו מאוחר לפסק דין בעניין בוזנח:** המבקש טען כי פסק הדין שניתן בעניינו (עב"ל 283/08) מאוחר לפסק הדין בעניין בוזנח, ולכן אין לראות בפסק דין בוזנח הלכה מחייבת בעניינו, שכן הוא לכאורה סותר אותו. 2. **הפליה:** המבקש טען כי הקביעה כי לא ניתן להפעיל את תקנה 14 במקרה של טנטון יוצרת הפליה לעומת נכים הסובלים מפגימות אחרות, אשר עבורם ניתן לקבוע נכות מותאמת. **החלטת בית הדין הארצי (סגן נשיאה יגאל פליטמן):** בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **פרשנות פסקי דין והיררכיית הלכות:** * **הבחנה בין "שקילה" ל"ציווי":** בית הדין הדגיש את ההבחנה החשובה בין הוראה "לשקול" הפעלת תקנה לבין הוראה "לציית" לה. בפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים בעניינו של המבקש, ההוראה הייתה "לשקול" את האפשרות להחיל את תקנה 14. משמעות הדבר היא שהוועדה הייתה צריכה לדון בכך, אך לא הייתה מחויבת להפעילה אם החליטה, לאחר בחינה, שאין מקום לכך. * **הלכת בית המשפט העליון (עב"ל):** בית הדין הארצי לעבודה קבע הלכות מחייבות בתחום הביטוח הלאומי. בפסק דין בוזנח, בית הדין קבע באופן חד-משמעי כי במקרים של טנטון, אין מקום להפעיל את תקנה 14 לקביעת נכות מותאמת. קביעה זו נובעת מהבנת טבעו של הטנטון, כפי שפורט להלן. * **התמודדות עם קביעת הלכה מאוחרת יותר:** בית הדין התייחס לטענת המבקש כי פסק דין בעניינו ניתן לאחר עניין בוזנח. בית הדין הסביר כי פסק הדין בעניינו ניתן *על פי הסכמת הצדדים*, ולכן אינו יוצר הלכה חדשה או סותרת, אלא מבטא הסכמה שהובילה לבחינת הוועדה. הדבר מבחין אותו מפסק דין שניתן לאחר דיון והכרעה שיפוטית, אשר יכול ליצור הלכה מחייבת. 2. **תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות, ניידות ושיקום):** * **תכלית התקנה:** תקנה 14 מאפשרת גמישות בקביעת דרגת נכות, למשל על ידי התאמת אחוזי נכות או שילוב ליקויים, כאשר הנכות הכללית עולה על שיעור מסוים. * **הגבלת תחולתה לגבי טנטון:** הנימוק המרכזי להגבלת הפעלת תקנה 14 לגבי טנטון טמון בטבעו של הליקוי: * **קושי בהערכה רפואית:** טנטון, ובפרט טנטון שאינו תמידי, הוא מצב קשה להערכה אובייקטיבית מבחינה רפואית. * **דרגת נכות ראשונה קבועה:** התקנות קובעות באופן מפורש דרגת נכות ראשונה ויחידה עבור טנטון – 10% – אך זאת **רק** אם מדובר בטנטון תמידי. טנטון שאינו תמידי, או אינו קיים, מותיר את דרגת הנכות ב-0%. * **אין "לקונה" או "שטח אפור":** בית הדין סבר כי אין כל "לקונה" (חוסר) בתקנות. התקנות מסדירות באופן ברור את המצב: תמידי – יש אחוז, לא תמידי – אין אחוז. הגמישות של תקנה 14 מיועדת למצבים בהם קיימת דרגת נכות ראשונית, אך היא אינה משקפת את מלוא הפגיעה או את השפעתה התפקודית, או שקיימת נכות משולבת. במקרה של טנטון שאינו תמידי, אין כלל דרגת נכות ראשונית שניתן להתאים. 3. **שוויון והפליה:** * **טיעון ההפליה נדחה:** בית הדין התייחס לטענת ההפליה. ההסבר לכיצד הדבר אינו מהווה הפליה טמון בהבדל המהותי בין סוגי הליקויים: * **ליקויים המאפשרים 0% נכות ראשונית:** ישנם ליקויים אחרים, בהם דרגת הנכות הראשונה שניתן להעניק היא 0%. במקרים אלו, תקנה 14 יכולה לשמש לקביעת דרגת נכות מותאמת, כיוון שיש בסיס כלשהו לליקוי, אך הוא אינו מגיע לדרגת הנכות המינימלית הנדרשת כדי להעניק אחוז נכות. * **טנטון שאינו תמידי:** במקרה של טנטון שאינו תמידי, אין כלל בסיס לקביעת אחוז נכות, גם לא 0% כ"דרגה ראשונית" לצורך התאמה. הקביעה הינה חד-משמעית – 0%. **סיכום:** בית הדין הארצי אישר את קביעת בית הדין האזורי ואת החלטת הוועדה הרפואית. ההחלטה מבססת את ההלכה לפיה תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי אינה חלה על מקרים של טנטון שאינו תמידי. הנימוקים לכך נובעים מטבעו של הליקוי, הקושי בהערכתו הרפואית, והסדר הברור והחד-משמעי בתקנות הקובע דרגת נכות ראשונית (10%) רק עבור טנטון תמידי. בית הדין דחה את טענות המבקש בדבר הפליה והיעדר הלכה מחייבת, תוך שהוא מחדד את ההבחנה בין הוראות "לשקול" להוראות "לציית", ואת חשיבות הסכמת הצדדים בפסקי דין.