בע"מ 4982/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור. הבקשה ביקשה לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת בעניין תשלומי מזונות עבור ילדיהם של בני זוג גרושים. בית המשפט לענייני משפחה אישר הסכם ממון המפרט את חובת המזונות והסיר את איסור הנסיעה על אבי הילדים, שעזב את הארץ ולא שב. בעקבות זאת חויבה אמו של האב (המבקשת) על ידי בית המשפט לענייני משפחה לשלם מזונות זמניים לנכדיה, תוך הכרה של בית המשפט ביציבותה הכלכלית וביכולתה לפרנס אותם. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה על הסף את הבקשה לפי תקנה 407(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מה שהוביל את הסבתא להגיש רשות ערעור לבית משפט גבוה יותר. עם זאת, פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור משורה של נימוקים. ראשית, היא מדגישה כי רשות הערעור במקרים כאלה היא חריגה ומוגבלת בדרך כלל לשאלות משפטיות החורגות מעבר לצדדים לסכסוך, אשר המבקש לא הצליח לזהות. שנית, פסק הדין מאפיין את החלטת בית המשפט לענייני משפחה כצו ביניים לסעד זמני, המקשה על ערכאת הערעור להתערב, מה גם שמדובר בגלגול שלישי של הערעור. פסק הדין מכיר בתועלת שבהחלטה מנומקת, אך מציין כי דחיית הסף של בית המשפט המחוזי מוצדקת לפי כלל 460(ב) ומתיישבת עם פסיקות קודמות. יודגש, כי ניתן להתייחס במהלך הדיון לחששותיו של המבקש בדבר חיובם של משיבים מסוימים ומעמדם. פסק הדין מסתיים בכך שהוא מאשר את דחיית הבקשה, תוך הדגשה כי ההחלטה היום לא צריכה לפגוע ביכולתה של המבקשת להציג את טענותיה לגופו של עניין בעתיד.