ע"א 8991/04

תקציר

המקרה עסק בסכסוך על ירושה של שני אנשים שנפטרו, זוג נשוי שהיו אזרחי ותושבי ארגנטינה בעת מותם. הבעל המנוח נפטר בשנת 1966, ואשתו הלכה בעקבותיו בשנת 1990. הם השאירו אחריהם נכסי נדל"ן בישראל. המחלוקת העיקרית הייתה באשר להחלת הדין המתאים לקביעת הירושה, ובפרט האם יש להחיל את הדין הישראלי או הארגנטינאי. בית המשפט קבע כי החוק הארגנטינאי חל על הירושה של שני בני הזוג, בהתבסס על אזרחותם ותושבותם. משמעות הדבר היא כי על פי סעיף 3572 של הקוד האזרחי הארגנטינאי, בן הזוג שנותר בחיים ירש את כל העיזבון בהיעדר צאצאים או הורים. כתוצאה מכך נושלו בני משפחתו של הבעל שנפטר, שהיו עשויים להיות זכאים לחלק מהירושה על פי הדין הישראלי. בנוסף, בחן בית המשפט את תוקפה של צוואה בעל פה שהותירה האישה, אשר הורישה את נכסיה בישראל לאחייניות בעלה המנוח. לצוואה היו עדים שני אנשים, אך היא לא נרשמה או הופקדה באופן מיידי כנדרש בחוק הישראלי. עם זאת, בית המשפט נתן אמון באמינותם של העדים וקבע כי הצוואה מקיימת את דרישות סעיף 25 לחוק הירושה, המאפשר עריכת צוואה למרות פגמים פרוצדורליים, ובלבד שלבית המשפט לא יהיה ספק לגבי אמיתותו ורצונו החופשי של המצווה. עוד ציינו השופטים כי נסיבות עריכת הצוואה, לרבות גילה המתקדם של האישה ומותה הקרב, מצדיקות הקלה בדרישות הפורמליות. לסיכום, דחה בית המשפט את שני הערעורים, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר כי הדין הארגנטינאי חל על הירושה וכי צוואתה בעל פה של האישה תקפה. המערערים, קרובי משפחתו של הבעל המנוח, חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.