ת"פ 39587-06-15

תקציר

הנאשם הואשם בשני סעיפים של תקיפת מטפלת בבית האבות של אמו והפרת צו חוקי יחד עם איומים. באישום הראשון נטען כי הנאשם ירק על המתלונן ביום 10.3.2015, ואילו האישום השני התייחס לאירועים שהתרחשו ביום 12.3.2015, לרבות איום על המתלונן בחבלה גופנית שלא כדין, בניגוד לצו בית משפט. במהלך הדיון התברר כי חלק מחומרי החקירה הנוגעים לאישום השני לא הועברו להגנה. כתוצאה מכך, המדינה הסכימה לחזור בה מהאישום השני, ובית המשפט המשיך לדון רק באישום הראשון של תקיפה. השופט הכיר בפגמים פרוצדורליים בהצגת הראיות על ידי המאשימה, שגרמו לעיכובים בדיון. האישום הראשון התמקד באירוע היריקה, כאשר המתלוננת ושני עדים נוספים העידו על האירוע והנאשם הציע הכחשה. למרות היחסים המעורערים בין הנאשם לצוות בית האבות, השופט מצא את עדותה של המתלוננת בנוגע לאירוע היריקה אמינה. השופט ציין כי הלך רוחו הכועס המוקלט של הנאשם תומך בגרסתה של המתלוננת לאירועים. ההגנה הצביעה על מספר מחדלי חקירה, לרבות עיכוב בחקירת עדים, פיזור חומרי חקירה ואי תפיסת הקלטה שביצע הנאשם וצילומים ממצלמות בית האבות. בעוד שמחדלים אלה הוכרו, השופט קבע כי הם אינם מעוררים ספק מספיק כדי להצדיק זיכוי, שכן ליבת המחלוקת – אירוע היריקה – אוששה על ידי עדותה המשכנעת של המתלוננת וראיות מאששות. בסופו של דבר, הרשיע השופט את הנאשם באישום הראשון, תקיפה פשוטה, כהגדרתו בסעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הסנגור זכה לציון לשבח על טיפולו בתיק המורכב. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ב-27 בספטמבר 2017.