בש"פ 3057/06

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור את המערער עד תום ההליכים נגדו. המערער מואשם בעבירות אלימות חמורות והפר שוב ושוב את תנאי שחרורו, חרף שניתנו לו מספר הזדמנויות לציית. ההגנה טוענת כי מעצר אינו מענה מידתי להפרת תנאי שחרור וצריך להתבצע רק במקרים קיצוניים, במיוחד כאשר אין ראיות לעבירה פלילית נוספת הנלווית להפרה. המדינה מסכימה כי אין להטיל עונש על מעצר, אך טוענת כי לא ניתן לסמוך על המערער שיעמוד בתנאי השחרור. לאחר שיקול דעת מעמיק, השופט מסכים כי מעצר לא צריך להיות אוטומטי במקרים של הפרת תנאי שחרור. עם זאת, השופט קובע כי הזלזול העקבי של המערער בהחלטות בית המשפט מעיד על חוסר אמינותו. היסטוריית העבירות של המערער, יחד עם אופי האישומים נגדו – המעידים על מסוכנותו – וחוסר היעילות של אמצעי הפיקוח, מצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים. השופטת מדגישה כי שחרור מותנה מחייב הקפדה על התנאים שנקבעו, וממעשיו של המערער עולה כי לא ניתן לסמוך עליו שיעמוד בהם. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערער יישאר במעצר.