ק"ג 19101-11-18

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעים כשמונה שנים, טען כי פוטר שלא כדין ולכן דרש, בין היתר, פיצויי פיטורים ותביעות כספיות שונות בקשר עם העסקתו. הנתבעים טענו כי התובע התפטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, ובנוסף טענו תביעה שכנגד בגין סכום תשלומי היתר הנטענים ששולמו לתובע. בית הדין קבע כי התובע התפטר מעבודתו בשל חוסר שביעות רצונו מהיחס אליו ומסוגיות כספיות שונות, לרבות הפסקת הפקדות לפנסיה, וכי ההתפטרות מזכה אותו בפיצויי פיטורים. עוד מצא בית הדין כי טענות התובע בדבר שינויים בתנאי העסקתו לא הוכחו, ועל כן נדחו טענותיו לפיצויים בהקשר זה ולפיטורים שלא כדין. בית המשפט הוסיף וקבע, כי נסיבות מקרה זה אינן מצדיקות הרמת מסך התאגדות כדי להטיל אחריות אישית על הנתבע השני, וכי תביעת הנתבע הראשון לפסק דין הצהרתי לפיו התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים נדחתה, שכן הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לכך. בית הדין קבע את שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים שלו, ומצא כי הוא כולל את כל רכיבי השכר המשולמים לו, למעט דמי ההבראה. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לתשלומים שונים מהנתבעים, לרבות תשלום עבור ימי חופשה שלא נוצלו, דמי חגים ופיצוי בגין אי הכנת תלושי שכר כדין, ודחה טענות אחרות של התובעת, לרבות תביעה בגין עוגמת נפש ותביעה לתשלום בגין חלוקת מעטפות וחשבוניות. באשר לתביעתם שכנגד של הנתבעים, דחה זאת בית המשפט בקובעו כי מאחר שיש לכלול את כל הרכיבים המופיעים בתלושי השכר בשכר הקובע, שכרו של התובע לא שולם ביתר. בסופו של דבר הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע 37,117.5 ש"ח פיצויי פיטורים, 5,000 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, 24,243 ש"ח בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה, 8,692.3 ש"ח בגין ימי חופשה שלא נוצלו, 1,240.45 ש"ח דמי הבראה, 12,581.8 ש"ח דמי חגים, 543 ש"ח בגין הפרשי שכר לחודש ספטמבר 2017, 5,000 ₪ בגין אי הכנת תלושי שכר כדין, ו-22,724 ₪ בגין הוצאות נסיעה, וכן הוצאות משפט של התובעת, בסך כולל של 15,000 ₪.