ע"א 35456-12-18

תקציר

פסק הדין מאפשר לערער על פסק דינו של בית משפט קמא. שגה בית משפט קמא בפרשנות תנאי ההשעיה שבהסכם, שהוביל למסקנות משפטיות שגויות. התנאי, שדרש "אישור עקרוני" או "חתימה על הסכם שכירות", פורש באופן שגוי על ידי הערכאה הנמוכה יותר ככזה שאישור יכול להינתן רק לאחר חתימת הסכם השכירות. עם זאת, שופט הערעור קבע כי ניתן לקיים את התנאי ללא האחרון, כפי שעולה מלשונו הפשוטה של ההסכם. המערערת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בדבר קיומו של "האישור העקרוני", כאשר נציגי המשיבים אישרו את אישורם לאשר דיירים. בית המשפט גם שגה כשהתייחס לעסקה כחריגה בשל שירותו הצבאי של השוכר, שהיה ידוע לשני הצדדים מראש. יתר על כן, טענתם הרטרואקטיבית של המשיבים בדבר היעדר אישור לא הייתה אמינה, מה גם שבמכתב הביטול שלהם לא הוזכר דבר. תחת זאת, ניסו המשיבים להצדיק בדיעבד את הפרת החוזה, שגרמה למערערת נזק בלתי הפיך. משכך, חבים המשיבים במלוא התמורה החוזית, לרבות הפרשי הצמדה וריבית, לצד הוצאות הערעור. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ומיום 15/05/2019.