בג"צ 623/24

תקציר

העתירה נדחתה מכמה טעמים, שלא הראו בסיס עובדתי או משפטי מהותי לסעד החריג המבוקש. בראש ובראשונה טען העותר, כי שלילת זכות הערעור על החלטות ביניים בהליכים משמעתיים בבתי הדין של לשכת עורכי הדין מהווה אפליה ופגיעה בזכויות יסוד. עם זאת, קביעות אלה חסרות פירוט. יתר על כן, בית המשפט חזר על עמדתו שלא לכוון את הרשות המחוקקת לחקיקת חוקים או לשינויים, והדגיש כי עניינים אלה נתונים לטיפול הרשות המחוקקת או המבצעת. בית המשפט ציין גם את הליקויים הפרוצדורליים בעתירה, ובפרט את היעדרם של משיבים רלוונטיים, כגון הכנסת ושר המשפטים, שלהם סמכות על תיקוני חקיקה וכללים פרוצדורליים הנוגעים לבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין. בנוסף, נראה כי העתירה הונעה על ידי תיק משמעתי פרטני של העותר ולא על ידי קריאת תיגר אמיתית על המסגרת החקיקתית הרחבה יותר. היא התמקדה רבות בקובלנות אישיות בהליך המשמעתי המתנהל נגד העותר, שבו היו מעורבים רק לשכת עורכי הדין במחוז צפון. הליכים אלה היוו את ליבת טענותיו ובקשותיו לסעד של העותר. משכך, דחה בית המשפט את העתירה על הסף, והורה לעותרת לשלם 5,000 ₪ לאוצר המדינה, ונתן את פסק הדין ביום 22.1.2024.