ע"ע 493/08

תקציר

בפסק הדין נקבע כי עו"ד יואל מורה זכאי להשתתף במכרזים פנימיים לתפקידים בשירות המדינה, למרות ערעור המדינה על טענה זו. בית הדין האזורי מצא יחסי עובד-מעביד עובדתיים בין מורה לבין המדינה, למרות מעמדו הרשמי כנותן שירותים עצמאי ולא כעובד מדינה. קשר זה נתמך על ידי אופי עבודתו במינהל מקרקעי ישראל, שם ביצע משימות סטנדרטיות בשירות המדינה ושולב במבנה הארגוני. בעוד המדינה טענה כי מורה אינו זכאי להתמודד במכרזים פנימיים משום שלא התקבל לעבודה במכרז פומבי כנדרש בחוק, קבע בית המשפט בדעת רוב כי החסמים הפרוצדורליים השרירותיים אינם צריכים לשלול מעובד כמו מורה, שהפגין מחויבות והשתלבות ארוכת טווח במחלקתו. בפסק הדין הודגש כי מכרזים פנימיים נועדו לתעדף ולאפשר קידום לעובדים שכבר הוטמעו במערכת, דבר שהיה בפועל מורה, גם ללא סיווג פורמלי לפי חוק המינויים. כמו כן, הושם דגש על הוגנות ועקרון השוויון, כמו גם על התוצאות המעשיות של תרומתו של מורה לאורך השנים. פסק הדין לא הרחיב את מעמדו של מורה לזה של עובד מדינה קבוע הזכאי לזכויות פנסיוניות לפי חוק המינויים, אך הכיר בזכותו להתמודד פנימית על הזדמנויות עבודה בשירות המדינה. בעוד השופט שמואל צור חלק על כך, והזהיר מפני שיבוש מדיניות המכרזים הפנימית הממוסדת ויצירת קדימות מופרזת, החלטת בית המשפט העדיפה את מורה, ורמזה כי המדינה תישא בהוצאות משפט. התוצאה משקפת פרשנות רבת ניואנסים של דיני העבודה, המאזנת בין יושרה פרוצדורלית לבין יחס הוגן לעובדים דה פקטו לטווח ארוך.