בג"צ 2111/21

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לעתירה שהגישו שלושה ארגוני זכויות אדם, בבקשה לתרגם לערבית את כל הצווים והנהלים שפרסם שירות בתי הסוהר. העותרים טענו כי הדבר נחוץ לזכותם למידע, לשוויון ולכבוד של עצורים ואסירים דוברי ערבית, המהווים כ-60% מכלל אוכלוסיית העצורים והאסירים בישראל. בתחילה השיבו בשב"ס כי הנושא נמצא בבחינה של השר לביטחון פנים, שהחליט כי ראוי לתרגם את הצווים הנוגעים לעצורים ואסירים לערבית, אך רק חלקם יקבלו עדיפות בשל ריבוי הצווים הטעונים תרגום. תשובה זו לא סיפקה את העותרים, שחשו כי תכנית שב"ס חסרה בהירות ולוחות זמנים ליישום. עם זאת, בית המשפט קיבל את עמדת שב"ס כי יש לדחות את העתירה מאחר שהיא התיישרה. זאת, משום שהגשת העתירה הביאה להתקדמות משמעותית בנושא, כאשר שב"ס התחייב לתרגם את הוראותיו ונהליו לערבית בתוכנית מדורגת ודו-שלבית. השלב הראשון, שצפוי להימשך 18 חודשים, יתמקד בתרגום הצווים המפרטים את זכויותיהם וחובותיהם של עצורים, ואילו השלב השני יעסוק בצווים ובנהלים נוספים. בית המשפט הכיר במורכבות הליך התרגום ובמשאבים הנדרשים, וסבר כי די בתוכנית שב"ס כדי לתת מענה לחששות שהועלו בעתירה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי העותרים יכולים להעלות חששות עתידיים לגבי יישום התכנית בהליך חדש. לפיכך נדחתה העתירה, אך שב"ס חויב לשאת בהוצאות העותרים, מתוך הכרה בתרומתה של העתירה לקידום התוכנית.