פש"ר 24386-07-13

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת החייב לפסול את השופט מחוסר משוא פנים. הבקשה מתבססת על החלטות העבר של השופט בעניינו של החייב, אשר החייב תופס כשליליות. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי תחושותיו הסובייקטיביות של החייב אינן עילה מספקת לפסילה. השופט מציין כי החלטותיהם מתקבלות על סמך החוק והעובדות, ועצם אי הסכמתם להחלטות אלה אינה מצדיקה היעדר משוא פנים. הבקשה מתמקדת בעיקר בהליכים משפטיים קודמים, לרבות כאלה שהסתיימו וסוגיות שכבר הוכרעו. בנוסף, גם טענות החייב בדבר היקף החוב לנושים מסוימים תלויות ועומדות, ולכן לא ניתן לדון בהן במסגרת בקשה זו. בית המשפט מתייחס גם לבקשות הרבות שהגיש החייב, בסך הכל למעלה ממאתיים וחמישים, ומדגיש כי התעלמות מהן או בחירה שלא לאשר אותן אינה סימן למשוא פנים, אלא ניסיון לנהל את ההליך כדין. השופטת מתייחסת גם לטענות הלא ראויות והבלתי ראויות של החייב המופנות כלפי בעלי התפקידים והצדדים השלישיים המעורבים, וקובעת כי טענות אלה משוללות כל יסוד. ככלל, בית המשפט אינו מוצא חשש סביר לקיומה של משוא פנים ועל כן דוחה את בקשת הפסילה.