בג"צ 393/82

תקציר

בג"ץ דן בעתירה נגד הפקעת קרקעות ביהודה ושומרון לצורך סלילת כבישים שיחברו ערים באזורים אלה לישראל. בית המשפט בחן את סמכותו של המפקד הצבאי בשטחים הנתונים לתפיסה לוחמתית, המעוגנת הן במשפט הבינלאומי המנהגי והן בתקנות בדבר הדינים והמנהגים של מלחמה ביבשה (תקנות האג). תחולתה של אמנת ג'נבה על המצב צוינה כשנויה במחלוקת ואינה מחייבת ללא פעולה חקיקתית. בפסק הדין הודגש כי סמכותו של המפקד הצבאי היא זמנית ועליה לאזן בין צרכי הביטחון לבין רווחת האוכלוסייה המקומית, תוך התמקדות בסדר הציבורי ובחיים לפי תקנה 43 לתקנות האג. התוכנית אמנם התחברה לרשת התחבורה בישראל, אך היא נועדה בעיקר לתועלת מקומית, ונתנה מענה לצורכי התנועה והבטיחות הגוברים. לפיכך, הממשל הצבאי תכנן את הכבישים באופן לגיטימי על-פי המשפט הבינלאומי, שיתוף פעולה עם גורמים ישראליים היה מותר, והפקעה פעלה בהתאם לחוקים המקומיים, תוך מתן פיצויים בהתאם למשפט המנהלי הבינלאומי והישראלי. פסק הדין דחה את העתירה, תוך שהוא מאשר עמידה בהליכים משפטיים ומדגיש את הביקורת השיפוטית על פי נורמות שנקבעו.