ת"פ 1010/07

תקציר

גזר הדין מזכה את הנאשם מאשמת הריגה וחבלה בכוונה, אך מרשיע אותו בעבירת הנשק. כתב האישום מייחס לנאשם את הריגתו של חאלד אבו טראש ואת פציעתו של איוב אלהוואשלה בחוותו בלילה, בנסיבות של הגנה עצמית. הסוגיה העובדתית העיקרית השנויה במחלוקת היא האם הנאשם פעל מתוך הגנה עצמית. דעת הרוב מקבלת את גרסת הנאשם וקובעת כי הירי בוצע בנסיבות של הגנה עצמית, ועל כן נהנה הנאשם מהגנת תניית ההגנה למגורים, הפוטרת אותו מאחריות פלילית. לדעת הרוב, הנאשם ירה את היריות כהרף עין, במצב של טרור, והמשך הירי, לאחר שהפורצים פנו להימלט, לא היה בלתי סביר בעליל. השופט ואגו, בחוות דעתו החולקת, סבור כי מעשיו של הנתבע אינם נהנים מהגנת תניית ההגנה למגורים, שכן הם היו בלתי סבירים בעליל. לדבריו, לאחר שהפורצים הפנו את גבם ונמלטו, המשיך הנאשם לירות לעברם באופן בלתי סביר, ולכן יש להרשיעו בעבירת הריגה ובעבירה של חבלה בכוונה. האירוע התרחש על רקע פריצות אלימות חוזרות ונשנות לחוותו של הנאשם ובסביבתה, ומחדל המשטרה למנוע אותן. הנאשם, שהתגורר בחווה, נחשף לאורך השנים לגל פריצות קשות ואלימות, שגרמו לו פחד ותחושת חוסר אונים. בליל האירוע התעורר הנאשם לקול נביחת כלבו ויצא לבדוק. הוא מצא את הכלב מורעל ומת, והבחין בתנועות חשודות ובקולות חיתוך מנעול השער המוביל למכלאה בחווה. הנאשם, שהיה חמוש ברובה, הסתתר ולאחר מכן יצא ממחבואו כששמע את המנעול נחתך. הוא עמד מול ארבעה פורצים רעולי פנים, אחד מהם החזיק מספרי ברזל, וניסה לירות באוויר, אך הרובה לא ירה. הפורצים הסתובבו לעברו והוא חש בסכנת חיים, אז הוא ירה ירייה לעבר הקרקע, ומיד לאחר מכן ירה חמישה כדורים נוספים לעבר הפורצים, שהחלו להימלט. שניים מהקליעים פגעו במנוח ובפצוע. דעת הרוב קיבלה את גרסת הנאשם, לפיה הירי בוצע כהרף עין, במצב של טרור, וקבעה כי המשך הירי, לאחר שהפורצים פנו להימלט, אינו בלתי סביר בעליל. מסקנה זו הושגה לאור הורדת רף הסבירות בהוראת ההגנה למגורים, ולאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה. השופט ואגו, בחוות דעתו החולקת, מדגיש כי הנאשם המשיך לירות לעבר הפורצים בעת שנמלטו, וכי מעשה זה היה בלתי סביר ובלתי סביר בעליל. לדבריו, בשלב שבו נורו היריות לא נשקפה עוד סכנה לנאשם או לרכושו, ולכן הירי לא היה נחוץ באופן מיידי כדי להדוף את הפורצים, ובכל מקרה היה בלתי סביר בעליל.