עת"מ 4375-06-14

תקציר

טענת המשיבה היא כי העותרת הפרה את תנאי רישיונה בכך שאפשרה לספק שירותי תוכן למנויים ללא הסכמתם המפורשת ומבלי שלחה להם מסרונים המפרטים את מחיר השירות וסיווגו, כנדרש בחוק התקשורת. העותר לא חלק על ההפרה אך טען כי יש לסווג את ההפרה באופן שונה, דבר שיביא להטלת עיצום כספי נמוך יותר. עוד טען העותר, כי המשיב טעה בשיקול קביעת גובה הסנקציה. בית המשפט מצא כי פרשנותו של המשיב לחוק סבירה וכי טענות העותר אינן משכנעות. לפיכך, העיצום הכספי שהוטל על העותר היה כדין. באשר לשיקולי סכום הסנקציה, הסכים בית המשפט עם המשיב כי עלול להיגרם נזק מסוים למנויים וכי העותרת הפיקה תועלת כספית מההפרה. בית המשפט קיבל גם את הסברו של המשיב לניקוד שהעניק לכל שיקול ואת ההצדקה שלא לתת ניקוד לאחרים, וקבע כי שיקול דעתו של המשיב בסוגיה זו היה רחב. בית המשפט ציין כי הסנקציה היוותה חלק קטן מאוד מהכנסתו היומית של העותר, ובהתחשב באופי ההפרות לא הייתה מופרזת. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪.