ה"פ 57938-03-11

תקציר

המבקשים ביקשו פסק דין הצהרתי לפיו רכשו חלקת קרקע בחיפה. המבקש 1 טען כי רכש את הקרקע מהבעלים הרשום, ויקטור פרץ, בשנת 1998 ולאחר מכן מכר אותה למבקש 2 בשנת 2007. עם זאת, הרישום בטאבו נותר על שמו של ויקטור פרץ, והמבקשים ביקשו לקבל את הזכויות בחלקה הרשומה על שמו של המבקש 2. המשיבים התנגדו לבקשה. בית המשפט מצא כי המבקש 1 לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי הוא הבעלים החוקי של הנכס. באופן מכריע, לא הוצג הסכם מכר, והמסמך היחיד שהיה זמין, צילום ייפוי כוח, לא הספיק לביסוס המכירה. ייפוי הכוח לא הכיל את הפרטים הדרושים לעסקת מכר, וחתימתו של ויקטור פרץ לא אומתה. טענתו של המבקש 1 כי שילם 10,000 דולר במזומן לעורך דינו לא נתמכה בראיות כלשהן, והסברו לתשלום לא עלה בקנה אחד עם מצבו הכלכלי באותה עת. בנוסף, המבקשת 1 לא ידעה את גודלו האמיתי של הנכס, דבר המצביע על חוסר עניין אמיתי בעסקה. המבקשים גם לא דיווחו על העסקה לרשויות המס, ולא שולמו תשלומי מס. הנכס לא נכלל בחלוקת הנכסים בין מבקש 1 לבין גרושתו, והמבקש 1 לא ניסה לרשום את הנכס על שמו או לרשום הערת אזהרה לטובתו עד למכירה בשנת 2007. בית המשפט מצא סתירות וסתירות בעדויות המבקשים ובראיות שהוצגו. כך למשל, הכחיש המבקש 1 בתחילה כי פגש עד מפתח, מר ברנדס, ולאחר מכן הודה כי פגש אותו. בתצהירו של מר ברנדס היו טענות בלתי סבירות על תנועותיו של ויקטור פרץ, אשר הופרכו על ידי רישומים רשמיים. מספר תעודת הזהות על ייפוי הכוח לא תאם את ויקטור פרץ שצוין על ידי מר ברנדס. ככלל, גרסת המבקשים לאירועים לא הייתה אמינה, והם לא הצליחו להביא ראיות משכנעות לעסקת המכר. הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים. פסק הדין נטה לטובת המשיבים.