בר"ע 657/06

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על בעלות על דירה שנרכשה על ידי גבר נשוי, שהיו לו ילדים מנישואים קודמים, והיה תחת אפוטרופסותה של אשתו השנייה בשל דמנציה. האישה השנייה טענה למחצית הבעלות בדירה, שנרשמה רק על שם בעלה, והגיעה להסכם פשרה עם הקרן לטיפול בתלויים, שייצגה אותו. עם זאת, בנותיו של האיש, שהיו גם יורשיו בשל חוסר יכולתו לכתוב צוואה, לא עודכנו בתביעה, ולא היו צד להסדר. פסק הדין מבטל את הסכם הפשרה ואת פסק הדין המקביל, בנימוק של הפרת ההגינות הפרוצדורלית וחובת תום הלב. היה צריך ליידע את הבנות ולצרף אותן כצדדים, כפי שהורה בהחלטה קודמת של בית המשפט. כמו כן, הסדר הפשרה נחתם ללא אישור האפוטרופוס, וללא אישור בית המשפט, כנדרש בחוק. פסק הדין מדגיש כי אין לפרש החלטה זו כהבעת דעה כלשהי לגופו של עניין, ומשאיר את המחלוקת העובדתית להכרעה בהליכים עתידיים, תוך הבטחת זכותן של הבנות להגן על ירושתן. חוות דעתם המוסכמת של השופטים וילנר ועמית דנה בזכויותיהם של "יורשים פוטנציאליים" להצטרף להליכים משפטיים הנוגעים לרכוש הירושה הפוטנציאלית שלהם. מכיוון שסביר להניח שיורשיו של הגבר הם בעלי סבירות גבוהה, השופטים מסכימים כי היה צריך לאפשר לבנות להצטרף לתביעה כדי להגן על האינטרסים שלהן.