מ"ח 3290/24

תקציר

בפרשת אבו רומי נ' מדינת ישראל, בית המשפט דן בבקשה שנייה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט. המבקש, שהורשע בעבר בעבירות אלימות כלפי בת זוגו, ביקש משפט חוזר, תוך שהוא מצטט טענות שונות וראיות חדשות לכאורה. הרשעתו הראשונית כללה תקיפה פיזית חמורה של בת זוגו בשתי הזדמנויות, שהובילו לעונש של 15 שנות מאסר לאחר ערעור של המדינה. למרות טענותיה של המבקשת לראיות חדשות, לרבות תצהיר של המתלוננת שחזרה בה לכאורה מדבריה, מצא בית המשפט כי טענות אלה אינן מספיקות כדי להצדיק משפט חוזר. בית המשפט הדגיש את עקרון הסופיות בהליכים משפטיים ומצא כי הראיות החדשות אינן אמינות או מהותיות מספיק כדי לשנות את תוצאות המשפט. הבקשה התבססה במידה רבה על נימוקים שנשקלו בעבר, מה שהחליש עוד יותר את יסודותיה. מסמכים נוספים שהגיש המבקש, כגון מסמכים רפואיים ופיננסיים, לא הצליחו לבסס את חפותו. בית המשפט קבע כי משפטים חוזרים הם אמצעים יוצאי דופן שנועדו לאזן בין בירור האמת לבין סופיות פסקי הדין, ולא הזדמנות לערעורים חוזרים. בהתחשב בשיקולים אלה, לצד הראיות העקביות נגד המבקש, לרבות איומים כלפי עדים, נדחתה הבקשה למשפט חוזר.