בר"מ 2349/10

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית של התקשרויות מוניציפליות, תוך שימת דגש על עקרון המכרזים הציבוריים ועל הנסיבות המצומצמות שבהן ראוי פטור ל"ספק יחיד". הוא מתעמק בפרטי המקרה, ומצביע על ליקויים בתהליך ההתקשרות של העירייה, לרבות חוסר שקיפות והתאמה פוטנציאלית של החוזה לטובת ספק ספציפי. השופטת מביעה ספק בלגיטימיות של החוזה בין העירייה ללבה, ומדגישה כי הגדרת הטובין הנדונים נראית צרה שלא לצורך, דבר החותר תחת הרציונל של פטור "ספק יחיד". השופטת מתייחסת גם לסוגיית השיהוי, ומוצאת את הטענות לשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי בלתי משכנעות, במיוחד נוכח היעדר התקשרות פורמלית והשיהוי של העירייה במענה לפניות המבקש. כמו כן, השופט מדגיש את היתרונות שבעריכת מכרז פומבי, לרבות שיקולי עלות-תועלת ואיכות. מאזן הנוחות נבחן, תוך התחשבות באינטרסים של ילדי ותושבי בני ברק. השופט מגיע למסקנה כי יש מקום למתן צו ביניים, שיחליף את צו הביניים הקודם, עד להכרעה בעתירה. על המשיבים נאסר לעשות כל פעולה לביצוע החוזה, והעירייה מנועה מלקבל את המתקנים. בנוסף, חויבו המשיבים לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.